אתה מסתגר כמו מלך פגוע

 

מי שמכיר אותי, מכיר את החולשה שלי למכלול יצירתם של בני משפחת פונץ' המורחבת. אני מניח שעבור אנשים מבחוץ, זה יכול להיראות כאילו אני מין מעריץ שוטה של חבורת בבליקי גד גדג' ושות'. לא שאיכפת לי, אבל האמת היא, שאני מופתע כל פעם מחדש מהיכולת של האנשים האלה לנפק שירים שמיד מתחברים אלי והופכים לחלק מהחיים שלי (ולא רק מהפסקול של החיים האלה). כמעט לכל שיר שהאנשים האלה כתבו, יש אצלי בלב איזה רצפטור ספציפי שמחכה לקלוט אותם.

לא כל השירים של פונץ' באים מאותו מקום. יש כאלה שהם גלויים. יש שירים שאתה דבק בהם ואתה אפילו לא יודע למה. יש שורות שלפעמים מתוך שינה עולות על שפתיך כמו תפילה. אני אוהב את המסתורין שבבליקי יודע לייצר במילים שהוא כותב ובדרך שבה הוא שר אותן. אם תשבו איתו על בירה, תקבלו אג'נדה מרחיבת דעת ומנומקת על המון דברים, אבל את השירים הוא לא יסביר. ובצדק.

יש משהו ברוקנרול שתופס אותך רק בזכות התעלומה הגלומה בו. כאב מתוק, עונג חולף, השתוקקות למשהו לא מוכר וחמקמק. בגלל זה, להתוודע לשיר ברדיו, כשהספקת רק לקלוט איזו שורה או שתיים והוקסמת, זה הכי כיף. אתה שומע משהו ונכבש, וכל מה שאתה רוצה זה רק שהרדיו ינגן את השיר הזה שוב. לברר מה זה הדבר הזה. לנסות לפרק את הקסם. 'דני חוזר אל הסיפור האמיתי' לא זכה למי יודע מה השמעות ברדיו, אבל מבחינתי, מאז ששמעתי אותו בפעם הראשונה, במקרה, מאיזו סקיצה ישנה, יש לי עור ברווז מהשיר הזה.

הקשבתי לשיר הזה כל כך הרבה פעמים ואני עדיין לא יודע איך להתחיל להסביר מה הוא עושה לי ולמה. פעם ישבתי עם יוסי וניסינו להגדיר מהו יופי. יוסי אמר, זה משהו שכשאני מתבונן בו אני נעשה חלש. ומיד חשבתי על 'דני חוזר אל הסיפור האמיתי'. אני מקשיב לו ונחלש. מתנתק ממה שקורה סביבי. לא יכול לעשות שום דבר במקביל. חייב לעצום את העיניים ולהיכנס פנימה לפני שהשיר יתפוגג.

 

 

'דני חוזר אל הסיפור האמיתי', שיר מספר חמש ב'פינוקיו', חזר מגלות של עשרים שנה שגזר עליו הבבליקי בגלל שלא היה מי שישיר אותו. חסר הקול הנכון. זה לא שיר שבבליקי יכול לשיר. זה לא בנוי לקול שלו. גם שלום גד לא יכול היה לעשות בו את המעשים המופלאים שדנה בקר עושה בביצוע החדש והמכשף הזה.

 

 

 

דנה בקר היא זמרת עם איכויות הגשה מהסוג שכבר קשה להיתקל בו ברדיו ובכלל. אפילו ביום חלש היא יכולה לנצח את כל המסיקות יחד עם כל מתמודדי הגמר של 'כוכב נולד' באיך לשיר שיר ולהתכוון לכל מילה. היא מדויקת. מנצלת את הקול שלה נכון ואף פעם לא שוכחת את המשימה שלה – ליצור את הסינרגיה ההכרחית כל כך בין מילים, לחן וביצוע.

 

דָּנִי חוֹזֵר אֶל הַסִּפּוּר הָאֲמִתִּי

כְּמוֹ מֶלֶךְ פָּגוּעַ

אַתָּה מִסְתַּגֵּר.

 

הָרֵיחַ שֶׁלָּהּ עוֹד נִשְׁאָר לוֹ בַּבְּגָדִים

כְּמוֹ מֶלֶךְ פָּגוּעַ

אַתָּה מִסְתַּגֵּר.

 

וְדָנִי תּוֹפֵס פִּנָּה

עִם גִּלָּיוֹן שֶׁל "חֲדָשׁוֹת", דַּף סָגֹל שֶׁל "לָאִשָּׁה"

עוֹצֵם אֶת הָעֵינַיִם וְכוּלָם אַחֲרָיו.

 

כְּמוֹ מֶלֶךְ פָּגוּעַ

אַתָּה מִסְתַּגֵּר

כְּמוֹ מֶלֶךְ פָּגוּעַ

אַתָּה מִסְתַּגֵּר

כְּמוֹ מֶלֶךְ פָּגוּעַ.

מילים: עוזי וייל ויוסי בבליקי

 

"יבוא זמן שבו אפשר יהיה לומר את האמת לעצמך בקול רם, בלי שהיא תיעלם ברגע שאמרת אותה, או תיהפך למזויפת", כתב עוזי וייל בהקדמה ל'חייו ומותו של השער האחורי' שיצא לא מזמן. היום הזה עוד לא הגיע. ב'דני חוזר אל הסיפור האמיתי' וייל ובבליקי עשו בשכל כשהלבישו את האמת באור אדמדם של תאורה במועדון רוק שמתרוקן לאט לאט מהשתיינים של השעות הקטנות. הזמרת לא מופיעה בשבילם. היא עוצמת עיניים והגיטרה מוליכה אותה פנימה, לתוך עצמה. בתוך המילים שמגלות חצי טפח ומכסות טפחיים. האמת נלחשת. היא נעלמת כמה שניות אחר כך, אבל בכל פעם כזאת אתה משתכנע שבקרוב היא תישאר כאן ולא תהפוך למזויפת.

ומילה על ההופעות השבוע: הערב הם יארחו את פורטיס ויתנו ברוקנרול. מחר הם יורידו ווליום של רעש ויעלו ווליום ברגש וגם יארחו את מיכה שטרית. אבל ביום חמישי פונץ' יופיעו "עד לקוח אחרון" ויבצעו כל מה שתבקשו מהם. שלום גד יתארח. אם אתם מתכוונים להיות שם, אל תרשו לאיש היקר הזה לרדת מהבמה בלי שלושת אלה: "מסע אל תוך גוף האדם", "היום שנמשך לנצח" ו"מחר השמש תזרח".

 

וגם דויד על 'פינוקיו בחלל'.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שחר  On 23 בינואר 2007 at 8:27

    כבר חשבתי להעיר על זה שלמעט השורה הקטנה בראש הבלוג בחרת להתעלם מפונץ', ומפינוקיו, אולי בגלל החשש מדימוי המעריץ השוטה שירדוף אותך לאכסניה החדשה, אבל לא, הרי לא באמת הייתה ברירה.
    אז אל תדאג, כמעריץ שוטה אל מעריץ שוטה, תודה על הרשימה הזו ועל אחרות בכל מיני מקומות ובכל מיני זמנים. מהתגובה של בבליקי באתר של 'תמונע' עולה ששלום גד דווקא לא יתארח ביום חמישי, וחבל, אבל אם אתה יודע משהו שאני לא, הייתי מוסיף את "גשר פלדה, גשר עץ" לרשימה ואת מה שפעם היה רצף קבוע בהופעות ורק כשיצא "תנועות מטאטא מהירות" הבנתי שהוא שני שירים נפרדים – "ייבנה המקדש" ומייד אחריו "אלכוהול וסיגריות" – כמה יופי, אמת וטבעיות היו במעבר החלק הזה, מהקדושה האבסטרקטית לקונקרטיות של ארגזי משקאות , קונסולות ומכונת סיגריות, החומרים מהם אנחנו בונים את המקדשים הפרטיים שלנו בכל פעם מחדש.
    דנה בקר. דנה בקר בהחלט יכולה ללמד את בוגרי כוכב נולד דבר או שניים כמו שכתבת, היא אכן עושה חסד ראוי עם דני והסיפור שלו, גם אם מפאת גילה לא סביר שאי פעם תפסה פינה עם גליון של "חדשות". ואף על פי כן, בלי מעט ביקורת הרי אי אפשר, ונדמה לי שלהפקיד את "לב שבור" בידיה היה סוג של טעות, בהופעות ישנות שעשר השנים שחלפו לא טשטשו אותן כהוא זה, בבליקי היה מתיז את שורות המפתח של השיר הזה בסוג של זעם פאנקיסטי, ופתאום בטיפול של דנה הן הופכות רכות, מלטפות, מנחמות, אלא שכשיש לך לב שבור ואין לך אף אחת לשבור אותו בשבילה אתה רוצה לצעוק, לבעוט ולקרוע, ושום דבר, אבל שום דבר לא יכול לנחם אותך.,

  • עמי  On 23 בינואר 2007 at 8:59

    תודה שחר. לעולם לא אתבייש באהבתי לפונץ'. הבלוג הזה קיים רק שבוע וקצת, והרשימה הזאת היא מן הסתם רק פעם אחת מיני רבות שלי על פונץ' ונגזרותיה כאן. ובכלל, הבלוג הזה הוא הזדמנות לנסות ולהגדיר מאיפה באה האהבה הזאת ולמה.

    ולגבי שלום – ממה שהבנתי, והמידע נכון להבוקר ולמיטב ידיעתי אין סיבה שישתנה- שלום "יתארח" לשני שירים.
    ואני דווקא הייתי מוותר באופן חד פעמי על השירים שהוא שר סולו כדי לשמוע את השירים שלו מ'דנה ראתה עב"מ' שהוא נוטה שלא לשיר בהופעות שלו.

  • אהוד בן-פורת  On 23 בינואר 2007 at 10:09

    בשעה טובה ומבורכת אחרי שדובר עליו לא מעט "פינוקיו" של להקת פונץ' יצא. כמי שאוהב את הלהקה וחי בצפון הארץ ראיתי כמה מההופעות של החברים במרתף 10, ודיי חבל לי שהחגיגה נערכת רחוק מאיתנו. לוא יכולתי הייתי שמח לראות אותם בכל שלושת ההופעות (מעניין אם יש מחיר מיוחד לקהל שיבוא לראותם ערב אחר ערב). אהבתי את הרעיון שהדיסק החדש מושפע מ"צוללת צהובה", אבל פרט לזה אני רואה אותם כמשפיעים יותר מאשר מושפעים. כפי שנאמר בלא מעט ראיונות של הלהקה אני חושב שאחד מסודותיה היא בכך שהם חיים כמשפחה. למרות שהיחס אליהם הוא כאל להקה בעיניי הם יותר תזמורת, כי אין לי ספק שיוסי בבליקי שעומד בראשם הוא מנצח גדול אבל אני חייב לומר לפחות מילה אחת על החברים, אני חושב שכל אחד מהם הוא כישרון גדול בפני עצמו. אני מאחל לכם שתמשיכו להיות כמו שאתם ומקווה שתהיו מוקפים באהבה שמגיעה לכם. אתם לא רק עוטפים בצלילים חמים אלא גם בקולות נעימים. אוהב אתכם.

  • חמוטל  On 23 בינואר 2007 at 14:22

    לא קראתי אותך מאז ימי מקור ראשון. (אפילו כתבתי פקס מחאה בזמנו… ממש עזר). שמחה שאתה פה. מעולה מעולה

  • בועז  On 23 בינואר 2007 at 16:15

    דווקא יש מחיר מיוחד לקהל שיבוא לראותנו ערב אחר ערב

    99 שקלים לכל 3 ההופעות.

    רק טוב.
    בועז

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 23 בינואר 2007 at 18:23

    פונץ' להקה טובה. אהבתי אותה פעם,א בל דחילק, כל אתר "רשימות" נראה כמו פרסומת ללהקה הזו ,או לנאג'י חמאדי של דרור פויר הבלתי נסבל… אתם לא חושבים שקצת הפרזתם? באמת, אני אוהב את פונ'ץ, מעריך את בבליקי, אבל זה הרושם: פונץ נעשתה להקה של עיתונאים

    קובי אור , בועז כהן (הכל אצלו מטפטף וסגרירי ודולף ומאוהב, די כבר עם הפואטיקה הזו, היא מרדימה!!!!)

    ועכשיו נוסף עמי ברנד, שנשמע בדיוק כמו המנגינה שכולם כבר הלחינו לפני עשור- די, אתם חוזרים על עצמכם

    לפחות על בבליקי אפשר לומר שהוא מתחדש ורענן

    אבל העיתונאים שחגים שם כל הזמן, מספיק עם זה

    עוד לא למדנו שום דבר משיטוט ברחובות? אני כבר יודע הכל בעל פה, יכול לנחש איך טקסט של עמי ברנד ייכתב

    וגם של בועז כהן

    תודה לאל שעוזי וייל עוד מרענן

  • ג'וליה  On 23 בינואר 2007 at 20:45

    את זה:
    "הכל אצלו מטפטף וסגרירי ודולף ומאוהב, די כבר עם הפואטיקה הזו, היא מרדימה!!" כבר קראתי איפושהו קודם. כך שנראה שגם אתה חוזר על עצמך מידי פעם. רואה? אפילו אני מכירה כבר בע"פ את ההערה הזו. מצחיק, לא?

  • דקלה  On 23 בינואר 2007 at 22:49

    אחלה פוסט. כיף לקרוא אותך

  • שחר  On 25 בינואר 2007 at 11:52

    הייתי צריך כמה ימים ומעט יותר האזנות כדי להבין שאין שום בעיה בביצוע של דנה בקר ל"לב שבור". זה רק הזכרון שלי ומטען רגשי של שנים. אז כן, אני עדיין מעדיף את זכרון הביצוע ההוא על הקלטת הביצוע הנוכחית, אבל אם להשוות את שני הביצועים המוקלטים לשיר, של בבליקי ב"אלבום המצעדים" ושל דנה בקר ב"פינוקיו" אני נוטה, כרגע לפחות, להעדפה קלה של הביצוע החדש, אולי.

  • גיאחה  On 25 בינואר 2007 at 21:30

    רימיקס של רזי בן-עזר לשיר הזה (שיצא, אם אינני טועה, עוד לפני השיר עצמו!) אפשר למצוא בפולארויד03 של השרת העיוור. הנה לינק להורדה ישירה (מצטער על האורך):

    [audio src="http://hasharat.co.il/mag/polaroid03/12%20-%20Punch%20-%20Danny%20Hozer%20El%20Hasipoor%20Haamiti%20(Camery%20Mix).mp3" /]

Trackbacks

  • By תודעה כוזבת on 26 במרץ 2007 at 13:21

    יום אחד, כשיהיה לי מספיק ביטחון וזמן יהיה לי גם בלוג נוסף, בענייני תרבות. בינתיים הבלוג הזה ייאלץ לסבול מפעם לפעם גם הרהורים בנושאי ספרות ו…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: