היחסים בינינו נוסטלגיים, היא אמרה

בניגוד לתימורה, שסיפרה כאן על ההתאהבות שלה בסקיצות, אין לי העדפה מוקדמת לגרסאות הראשונות. אין ספק שלאמן יש איזה חזון שהוא רוצה לממש. הסקיצה היא רק המתווה שלו. היא לא אמורה להיות גם תחנת הסיום. בטח לא בעידן שבו לכל מוזיקאי שמכבד את עצמו יש אולפן ביתי. ובכל זאת, לפעמים אני לא מבין בשביל מה צריך לעבוד על זה עוד ועוד.

השוואה של הסקיצות של "מנועים קדימה" של אלג'יר, שנפוצו ברשת במלואן, מול האלבום הרשמי מגלה כי רוב השירים בגרסת הסקיצה, לא נופלים במאומה מהאלבום הסופי. אין ספק שיש שיפור ויש יותר "מקצוענות" בהפקה. אלא שאלג'יר, בניגוד להרבה אמנים, השקיעה גם בסקיצות המון עבודה והפקה. לא מדובר שם בשירה פלוס גיטרה ומכונת תופים.

עוד סיבה לחשוש מהגרסה הסופית מול הסקיצה, היא העובדה ששלב המעבר מהסקיצות אל הגרסאות הסופיות הוא הזמן של האמן להתבשל ולהתבחבש עם עצמו. הזמן שעובר משפר אולי את הסאונד, אבל גם פוגע בטריות שהייתה לשיר במקור. לא פעם מדובר בבישול יתר.

אני נדרש לכך הפעם אחרי שהגיע אלי הסינגל החדש של אסף ארליך. שיר שלישי מתוך אלבום שני בדרך. ארליך הוא גיבור של קבוצה קטנה אך איכותית ונאמנה שגילתה אותו לאט, תוך כדי מילים שנלחשו מפה לאוזן והופעה חודשית בבארבי. כשייצא האלבום, אני מבטיח להתייחס אליו כאן בהרחבה. לצורך הדיון הזה, די אם אומר שלמרות שהייתי "רק" בשלוש הופעות של ארליך, אני מרגיש מבחינה נפשית חלק מהחבר'ה האלה שלא מפסידים אף הופעה.

ההגשה של ארליך מיוחדת ונוגעת ללב. הוא אדיש ומודע לעצמו מחד, ומאידך כותב טקסטים המאלצים אותו להתמודד עם דרמות בעלות מטען רגשי גדול. הכאילו מאניירה האדישה מאפשרת לארליך להוציא מעצמו שורות מכמירות, צובטות, חדות כסכין ולפעמים אפילו מרפרפות באזור הפאתטי (וזו מחמאה, בחיי, תבדקו את הלינק!).

האלבום הראשון שלו, "טוק שואו", בהפקת חמי רודנר, היה מוצלח מאוד, אבל לא קיבל אפילו חמישה אחוזים מהיחס שהגיע לו. רוק הגיטרות הסמור והמנוכר שלו פגש שירים שהמינימליזם שלהם נושק לעמיר לב ואילו הרנסנאסיות הדימויית ביקשה לאמץ כמודל את שלמה ארצי המוקדם (גם כן מחמאה, בחיי, אבל אין לינק).

 

עלינו כבר כמה קומות מדרגות מטונפות היא תפסה לי ביד כמו שרק היא יודעת היחסים בינינו נוסטלגיים היא אמרה הזכות להיפגע נשללה ממך אמרתי לה שהיא לא מאמינה כמה טלוויזיה ראיתי אתמול ובאותה נקודה צרחתי כי מישהו עשוי לשמוע הם סוסים רדומים עם פרסות מזוהמות שהפכו לעיגול היא אמרה הם חגים עצובים וואלאק, הרבה זמן לא בכה לי ככה הלב – האור מרוח הרבה זמן לא בכה לי ככה הלב – האור מרוח   "כמה מדרגות" מאת אסף ארליך, מתוך "טוק שואו"

 

הרחק מהגיטרות ההדוקות

ובחזרה לסינגל: "נשבר" מככב אצלי ברשימות ההשמעה הפרטיות כבר המון זמן. ועל כך תעיד הרשימה מימין. זה התחיל ב"אוספורום: צד ב'". יוזמה ראויה להערכה של מנהלי פורום מוזיקה ישראלית של Ynet, יעל ואבי. השניים ארגנו את האוסף לכבוד חמש שנים לפורום וקיבלו לידיהם מבחר קטעים שרק המחיש את היוקרה ממנה נהנה הפורום הזה. ארליך נתן להם את הסקיצה של "נשבר" ואני נדלקתי. בניגוד לגיטרות ההדוקות שמאפיינות אותו, הסקיצה מכילה בעיקר קלידים. קלידים עדינים שמציגים למאזין את המלודיה ולא מפריעים לארליך להציג את היכולת שלו: זמר ממוקד, אלגנטי, רגיש ובוהק בכנותו. והוא, כמו הליווי שלו, עדין, מפגין חולשה בלי בושה. שר את הטקסט העצוב הזה מבלי להישרף.

ואז הגיעה הגרסה הסופית. זאת שתופיע באלבום החדש. את ההפקה המוזיקלית של האלבום הפקיד ארליך בידיו של עידו אגמון, לשעבר ב"נעליים" ו"הגן האנוכי", היום חלק מההרכב הקבוע של ארליך. אגמון הוא אותו אחד שמנגן על הקלידים בסקיצה. אני לא אהיה נאיבי, אפשר בהחלט להבין את ההיגיון של הגרסה החדשה ביחס לסינגלים הקודמים ובכלל לרוח הדברים אצל ארליך: ריף מונוטוני של גיטרה חשמלית, שירה נחושה, את הפגיעות מחליפה הגשה זועמת. מתחושת חדר השינה של הסקיצה לא נשאר דבר. הפעם המאזין יכול לדמיין את התמונה שבה הבארבי מתמלא סוף סוף בקהל של ארליך. הופעת עמידה, וכולם שואגים את המילים.

 

המלחמה שנגמרה לו בפנים / הוא לא ידע לאן צריך ללכת האהבה שהתחברה לו בימים / הוא לא ידע לאן להסתכל מול השמיים הפתוחים / הרחוקים / לתוך העיר המכורה לטעם טוב שהזדמן לי להכיר / טוב לראות אותך שמח עוד יבואו ימים יותר קשים / זה לא הכל / אל תירגע אתה נדחק / אתה נשאר / כאילו יש לך ברירה המשטרה מיד תגיע לפשפש בתוך ראשך הם ימצאו כל שם שנייה שלא ראית לידך נשבר / עמוק עמוק / עם הדגל הסחוט מעל המים נשבר / עמוק עמוק / לא מכיר / לא מתקרב / לא בעיניים נשבר / עמוק עמוק / עם הדגל הסחוט מעל המים נשבר / עמוק עמוק / עם הכסף הגדול ועם הכתר / הוא כל הזמן בוחר כל הזמן יותר אם תעצור / אל תעצור / גם אם זה לא היום שלך שיערות מול המראה / מאפרות על הרצפה קח מקל / קח אוויר / זה מתחיל בעוד שנייה באיפוק אחד גדול / לתוך השקט נשבר / עמוק עמוק / עם הדגל הסחוט מעל המים נשבר / עמוק עמוק / לא מכיר / לא מתקרב / לא בעיניים נשבר / עמוק עמוק / עם הדגל הסחוט מעל המים נשבר / עמוק עמוק / עם הכסף הגדול ועם הכתר / הוא כל הזמן בוחר כל הזמן יותר    "נשבר" מאת אסף ארליך

 

טוב לראות אותך שמח

ועם כל זה, מה לעשות שאני נשאר עם זיכרונה של הסקיצה. זו שנתנה לי לחוש את ארליך כשהוא קצת פחות רוקר וקצת יותר מהורהר. אני לא חושב שארליך "בגד" בשיר או חלילה בעצמו. "המהות הראשונית", כמו שתימורה מאבחנת, לא מדברת במקרה הזה עם "המהות המשופרת". איכשהו, זה מפתיע בפעם הראשונה, גורם קצת לעקם את האף, אבל בשורה התחתונה טוב שיש לנו סקיצה, טוב שיש אלבום חדש ומגובש מבחינת הפקה (ככל שאפשר להתרשם מהסינגלים). טוב שהם יכולים להתקיים זה לצד זה. והמאזין יכול לבחור לו בכל זמן נתון מה יהיה הפסקול של הלב המתרסק.