גלוי ונעלם – אוחובסקי והזמרת

 

גל אוחובסקי חזר ארצה אל הביצה התל אביבית. אחרי חצי שנה של רוגע ושלווה בצרפת הכפרית, הוא שב ישר אל תוך הקלחת. הוא כבר ישב בקנטינה, חזר לאורנה ואלה וכבר היה במקום החדש של אורי שטרק. ככה הוא מספר במדורו הקבוע ב"טיים אאוט". אלא שלקראת סוף המדור, החליט אוחובסקי להיכנס בזמרת שעדיף להשמיט את שמה. הוא הקדיש לה כמה פסקאות להלן:

 

"כבר חצי שנה ש-*** חזרה לבלות בתל אביב, להעביר לילות בקנטינה, להתנהג כמו שמתנהג כל אדם שבא לו לצאת לבלות. ל**** יש חיים פרטיים, וגם אהבה. אבל בגלל שהיא קדושה, כלומר הצליחה למצב את עצמה כמין אייקון ספון ונאצל שאסור להטריד אותו בפרטים טריוויאליים שבהם מטרידים יתושונים כ-(וכאן בא שם של זמר צעיר), כולם הכי נזהרים ואף אחד חס וחלילה לא ירכל ולא ירמוז על כך שהיא לא באה לבד. (…) בסוף עוד באה רינה מצליח, ובכתבה הכי מלוקקת בחדשות בערוץ 2 שואלת את **** שלנו "ומה עם אהבה?", ו*** מעפעפת כאילו היא פרח לב הזהב ועונה משהו מצועף ושקרי, כמו "כשתבוא אני אדע". אז זהו, שזה ממש כבר לא אוכל."

 

גל אוחובסקי, טיים אאוט, גיליון 232, 12-19 באפריל 2007

האאוטינג הזה נראה לקוראי "טיים אאוט" תושבי הכרך הגדול, כמהומה על לא מאומה. הרי כולם יודעים על מה הוא מדבר ולמה הוא רומז. ברור גם מה מרגיז אותו. העניין הוא, שלא באמת כולם יודעים ולא כל אחד מבין את הרמז. יותר מזה: לא ברור האם אוחובסקי עושה את ה"סוג של" אאוטינג הזה מכיוון שהוא יודע שהוא מדבר לרוב מוחלט של יודעי ח"ן. בכל מקרה, בחרתי להתייחס לנושא מכיוון שיש לו השלכות על היחס בין תעשיית המוזיקה לבין התקשורת מכאן והלאה.

האם הזמרת חייבת לגל אוחובסקי דיבור על האהבה שלה? ברור שלא. מצד שני, אומר אוחובסקי, ויש נימה של צדק בדבריו, שכל עניין הפוזה המצועפת כבר עולה על העצבים. התקשורת, במקרה הזה, רינה מצליח בפריים טיים הכי פריימי, מעניקה לה עוד הזדמנות למצג שווא מגוחך ואפילו מעליב את האינטליגנציה.

 

"לפחות שתגיד שזה עניינה הפרטי או משהו בורגני מהסוג הזה. סתם להתנהג כאילו היא חולמת עדיין על ראסל קרואו מאז שהתאהבה בו בסרט "גלדיאטור" ואין בישראל אף אחד שיכול להשתוות אליו, זה באמת פאתט, כמו שאומרות הבנות. סבלנותי פקעה. אני לא מעוניין יותר לשחק איתה. תודה."

 

גל אוחובסקי, שם

יאמרו הצדקנים, מה זה עניינכם, אלה החיים הפרטיים שלה. בדיוק על העניין הזה אומר האיש, וצודק, שמצג השווא הוא המרגיז. הרי אם הייתה נוקטת קו האומר "מה זה עניינכם", ניחא. אלא שהזמרת משחקת משחק כפול כבר המון שנים.

אמן יוצר חייב לעצמו איזו נאמנות לאמת פנימית. הרי קצת קשה לדמיין את לו ריד מצנזר את "walk on the wild side", מחשש שמישהו ישאל אותו על טרנסג'נדריות או על העולם החד מיני. אמן צריך ללכת עם האמת שלו גם אם יהיה איזה שלמה בניזרי שלא יאהב את זה.

הטיעון של אוחובסקי, איש הקהילה שנמצא מחוץ לארון את אותו מספר שנים בו הוא נמצא בעין הציבורית ובתקשורת, עומד במקרה הזה על משהו שהוא הרבה יותר עמוק מעניין רכילותי. אני כבר לא מדבר על ההשקפה שאומרת שככל שטינאייג'רים בעלי לבטים בעניין הזהות המינית יידעו כמה הם לא לבד וכמה אנשי שם, יוצרים אמיתיים, פוליטיקאים, עיתונאים (ואפילו סתם טראש-סלבס) שותפים לעולם שלהם, כך יסבלו הצעירים הללו פחות ממצוקות הנובעות מתחושת הבדידות שגילוי הזהות המינית ה"חריגה" מעורר.

כלומר, לא מדובר באייטם למדור הרכילות כמו שיש כאן קריאה לדמות מופת להוות סמל לציבור שזקוק ובצדק לאייקונים להזדהות איתם. הבחירה של אמנים מסוימים להתעלם מהקריאה הזו לדגל מובנת דווקא כשמדובר באותו "יתושון". הרי ברור לכל שמדובר בבחור שהמוזיקה שלו היא לא באמת יצירה אישית. הוא אמן מבצע, ואולי קצת פרצוף רענן לקשט את עולם הבידור הישראלי, אבל הוא לא אמן שיכול להביא, גם בעוד עשור, לדעתי, איזושהי מאסה קריטית לתרבות המקומית. האישה שאוחובסקי מדבר עליה, לעומתו, היא בהחלט מהסוג המשאיר חותם עמוק בתרבות הישראלית.

מה הסיכון שלקחו על עצמם עברי לידר או קורין אלאל כשהחליטו לומר בבירור ובגלוי את האמת על החיים שלהם? לא הרבה. שוב, תמיד יהיו פנאטים לא מרוצים, טוקבקיסטים שינבלו את הפה. אז מה? האם קרה משהו נורא לקריירה שלהם כתוצאה מהחשיפה? אולי ההפך הוא הנכון. מי שבוחר לקחת את ה"סוד הנורא" ולחשוף אותו הופך את הסוד ואת הפחד לעוצמה ולביטחון. פעם היו מונעים מהומוסקסואלים לעבוד בתפקידים ביטחוניים רגישים מחשש שמישהו יוכל לסחוט אותם על רקע סגנון חייהם. אבל מי יכול לסחוט מישהו שאין לו סודות, שנטייתו המינית ידועה לכל?

בעולם אוטופי, שוויוני, מהסוג שאני חולם עליו, מישהי כמו הזמרת המדוברת הייתה מתנדבת בולטת בחוש"ן, ולא משדרת מסרים סותרים ומצועפים לעבר עיתונאים שבתורם יקרצו לעורך שלהם, "לא היא עדיין לא מסכימה לצאת". שוב, לא בגלל הרייטינג של הרכילות, אלא בזכות הכוח המטהר של האמת.

 

נכון, אין לנו זכות לזרוש ממנה את זה. ואם תשימו לב, אפילו אוחובסקי לא מזכיר דרישה מפורשת. אבל מה לעשות, כנות היא תכונה שאנחנו מעריכים יותר מחוסר כנות. אני חושב שאוחובסקי, כדרכו בנושאים האלה, עשה משהו אמיץ וחצוף. ואחרי שאתה קורא את המילים האלה ומעכל, אתה מבין שיותר מאשר חוצפה, יש כאן אומץ והשקפת עולם מגובשת ובמידה רבה אפילו ראויה להערכה. צאו ברל'ה, צאו. אנחנו כבר במאה ה-21. 

 

הערה: בשל תיקוני עריכה שנעשו בטקסט, הושמטו חלק מהתגובות. אני מתנצל בפני מי שנפגע ומזמין את המגיבים להגיב שוב. תודה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 15 באפריל 2007 at 13:09

    זה אלים. גם מה שאתה כותב כאן הוא חלק מאותה אלימות. זכותו של כל אדם לחשוף או שלא לחשוף כל חלק מחייו, בלי שום קשר לכלום.
    הבחירה של גבר או אשה להיות אמן או מבצע אין לה דבר וחצי דבר עם הכרח לשתף את העולם בבחירות ובטעמים שלהם.
    צבוע בעיניך? הסב עיניך בגועל מתנשא. קנה דיסק של מישהו אחר. רד ממנה. היא באמת לא חייבת לך ("לנו", כאילו שבאמת יש איזה קולקטיב ש"מגיע לו לדעת") שום דבר.

    ודרך אגב, לא משנה אם מדובר ביוצרים גדולים או במבצעים קטנים, באמן מוכשר או בסלב סוג ז'. לכולם מגיע כבוד זהה בשל היותם בני אדם.

    אני מתבטאת בחריפות שכזו מפני שפעם היה ברור שאאוטינג זה משהו שלא עושים, והנה פתאום זה כן, והחוויה שלי כקוראת היא שמכריחים אותי לדעת משהו שאני לא מעוניינת לדעת, ושהאדם בו מדובר לא מעוניין שאדע. זה לשון הרע, רכילות רעילה ותו לאו.

  • מיכל  On 15 באפריל 2007 at 13:18

    כתבת "אמן יוצר חייב לעצמו איזו נאמנות לאמת פנימית", ועל כך נאמר שהתשובה נמצאת בשאלה. האמנ/ית חייב, כמו כל אדם אחר, את האמת הפנימית לעצמו, ולא לאף אחד אחר. אמן אינו אדם ההולך עירום בפומבי, ואין לו שום מחוייבות לחשוף חלקים מחייו שאינו מעוניין בחשיפתם, רק מעצם היותו אמן.

  • אליסיה  On 15 באפריל 2007 at 13:33

    כשקראתי את הטקסט של אוחובסקי ואחר כך את שלך, נזכרתי במקרה מזעזע של עובדת סוציאלית בבית ספר תיכון שעשתה אאוטינג לתלמידה בשיחת הורים כי היא חשבה שלהורים מגיע לדעת את האמת על הבת שלהם.
    מה הקשר?
    בדיוק. כמו שלאותה עו"ס לא הייתה זכות וחצי זכות לספר להורים משהו שהילדה עוד לא רצתה לספר (היא אכן ידעה למה לא כדאי לה לעשות את זה, ההורים העיפו אותה מהבית באותו יום) לאף אחד אין זכות לבקש-לדרוש-מאמן, אייקוני ככל שיהיה, להפוך את החיים הפרטיים שלו לציבוריים.
    או גרוע מכך – לעשות לו את האאוטינג הזה – שנאמר ברמזים כל כך "עבים" שגם עיוור יכול לראות אותם.
    באמת,
    מה הקשר בין האמנות שלה לבין הנטיות המיניות שלה? היא חייבת משהו למישהו? למה? בשם מה?

  • דניאל (הקטן)  On 15 באפריל 2007 at 13:48

    מייל? משהו?… מאיפה באת? לאן נעלמת?

  • אחת מהפריפריה  On 15 באפריל 2007 at 13:50

    נועה הוציאה אותי מהכלים אז אני מגיבה כמעט בעל כורחי. תגידי, אם את מתל-אביב, מה את יודעת עלינו? אולי גם אנחנו יודעים וזה לא מפיל אותנו מהכסא? והחד- מיניים בפריפריה בטח יודעים מי מהמפורסמים נמצא בצד שלהם. וחוץ מזה אני נגעלת מהצורך "לחבק" את המסתתרים תוך שליפה כוחנית מהארון.

  • מרקו  On 15 באפריל 2007 at 14:10

    הכתבה עם רינה מצליח די ישנה. כבר יש לה כמה חודשים.
    יכול להיות שהאהבה הנוכחית היתה אז בגדר קשר התחלתי או סטוץ. אם היתה אז בכלל.
    לא הכל נועד להסתיר את האמת ממר אוחובסקי בדווקאיות.
    וחוץ מזה כשהיא אומרת "אני אדע" היא לא מתכוונת "אתם תדעו".
    היא תדע.
    זה מספיק.

  • רוני  On 15 באפריל 2007 at 15:13

    אבל מה עם האדון הצעיר, אותו "יתושון" ששניים מבני משפחתו חלו בעקבות הרמזים אודות מיניותו בתקשורת?
    אני יודעת ששני גברים אנונימיים שלא היו אף פעם בקנטינה ובאורנה ואלה אינם מעניינים אותנו, אנשי התקשורת העסוקים בעניינים שברומו של עולם, אבל בכל זאת. בני אדם.

  • עמי  On 15 באפריל 2007 at 15:21

    מודה ועוזב וגו'.
    חבל לי פשוט להסיט את הדיון מהעניין העקרוני, לעניין רכילותי נטו. לא רוצה לפגוע אישית באף אחד. אני רוצה להעלות את העניין מפני שהוא מטריד. ואני מקבל באהבה את כל הביקורת שהוטחה בי כאן, אבל דעתי נשארה כשהייתה. איזכור השם היה טעות, אבל לא הארגומנט עצמו.

  • קרציבל  On 15 באפריל 2007 at 15:49

    מבני משפחתו חלו בעקבות שמועות על נטיותיו המיניות?
    זה מסביר למה הוא לא יוצא מהארון. מסכן. אם ייצא הוא עוד עלול להרוג אותם.
    וזה גם לא מוסיף לאותם בני משפחה הרבה כבוד, להיות חולה רק מהמחשבה שהילד שלך הומו חס וחלילה.

  • גָּאוֹן וְאַכְזָר  On 15 באפריל 2007 at 18:09

    הם הפכו לאייקונים. גם רונה קינן לא נפגעה. גם אסי עזר.
    זה ברור לחלוטין שהיציאה מהארון לא פוגעת באמנים, אלא להיפך – ועדיין: זכותו המלאה של כל אדם (אמן או נגר או עושה חוקנים) – שלא לצאת מהארון אם לא בא לו.

  • ג'וליה  On 15 באפריל 2007 at 18:14

    "אתה עושה אותי חולה!"
    (לזה התכוונת, רוני?)

    האלמנט הפולני בטענה שלך נורא מצחיק אותי. יש לזה הוכחה רפואית, לעניין הזה?

    ולעצם הדיון; בשיא הכנות, אני לא מצליחה לדמיין איך הייתי מתנהגת לגבי החלטה כזו. זה משהו שמעולם לא התעסקתי בלתת עליו הסברים. אני מתארת לעצמי שלכל אדם שחשוף לציבור במידה כלשהי ומקיים עימו דיאלוג תמידי, יש דילמה כלשהי אם מדובר בחשיפת חייו הפרטיים. אני לא בטוחה שההחלטה לצאת מהארון קשה יותר מההחלטה להישאר בו- עושה רושם שבשני צידי הארון לא קל ואולי המלחמה על ההישארות בו קשה מהמלחמה שבחוץ.

  • ג'וליה  On 15 באפריל 2007 at 18:17

    גם למחוק אחת לכמה חודשים את היצירות שלך על כל יצירותיו והמגיבים שטרחו להגיב להן, זה קצת אלים. תחשבי על זה.

  • אייל גרוס  On 15 באפריל 2007 at 18:24

    כעניין של זכות זכותו של כל אדם לעשות את הבחירות המשמעותיות לגבי החיים שלו כולל מה הוא רוצה לספר ולמי ומתי
    ועל מה הוא רוצה לדבר עם התקשורת ועל מה לא.

    כעניין של אתיקה ושל מוסר, אם אדם מסרב לספר בתקשורת על אהבה לבני אותו המין, הרי שהוא משתתף בשידור המסר שזה משהו שצריך להסתיר אותו או להתבייש בו ותורם להעדרות של דמויות שאוהבים את בני או בנות מינן מהספירה הציבורית

    זה ש"רבים" או כולם יודעים דווקא מחמיר את המצב שבו זה ידוע כאילו אבל משודר המסר שצריך להתבייש בכך.

    אם הבנאדם גם בוחר להתבטא נגד זכויות של אנשים מאותו מין או לפעול נגדן, עולות שאלות אתיות אחרות.

    אם האדם משקר בראיונות, זו גם שאלה אתית מעניינת. מה המשמעות של הדברים. האם הוא לא עושה משהו שאתית חמור יותר?

    ואוסיף גם, שאני לא חושב שצריך לדרוש מאדם לאחוז בתוויות כמו "הטרו", "הומו", "לסבית", גם כעניין אתי,
    אבל האם כעניין אתי כאשר הוא/היא – בצורה היפוטתית – משקרים על חייהם אין לזה משמעות?

    כשאמן לא מדבר כלל על חייו הפרטיים זה דבר אחד, אך כאשר כדי לקדם מכירות הוא/היא מספרים על הילד שלהם אך לפתע כשעוברים לשאול על חיי האהבה הם לא אומרים אמת, זה לא קצת בעייתי

    והשוו לעומת זאת את גישתו של מישהו אחר
    לנושא. מה המסר החיובי שהוא משדר לחברה בכלל ולאנשים צעירים, בקשר עם חוסר הצורך להסתיר את האהבה שלך
    http://www.notes.co.il/gross/31101.asp

    וכמה יותר היה קל לאנשים רבים אם אנשים ידועים כמו זמרים/ות ידועים/ות היו מספרים גם הם על האהבה שלהם? האם בכך שהם מסרבים לעשות זאת הם מפחיתים מהנראות ותורמים לכך שאין מודלים של אהבה מאותו המין ובכך משדרים מסר שאי אפשר לאהוב את בן/בת מינך ולהיות אדם מצליח ומאושר?

  • רוני  On 15 באפריל 2007 at 18:54

    אל תראיני שאני פולניה
    (זה לכבוד יום השואה)

    וסליחה אם המחיקות שלי מפריעות לך. באמת. אין זו הכוונה. אלה באמת לא טקסטים כל כך חשובים!!!

  • אייל גרוס  On 15 באפריל 2007 at 18:58

    איב סדג'ויק שכתבה ספר כשם כותרת תגובה זו היתה ממש המומה, אפילו אתם ניצחתם אותה
    : הארון כל כך חזק שכאן מצנזרים שמות שכבר נכתבו בטיים-אאוט. אז יש כאן אאוטינג או אין? בטיים אאוט היה או לא? נו באמת, לא קצת מגוחך לצנזר את מה שיש בטיים אאוט של השבוע???

  • ג'וליה  On 15 באפריל 2007 at 19:08

    ויש אנשים שעוד לא מודים שהם קוראים "טיים אאוט"

    🙂

  • עמי  On 18 באפריל 2007 at 23:35

    כשבחרתי להעלות את הנושא לדיון, ידעתי שיהיה מי שיתנפל, אבל לא הערכתי את עוצמת הצדקנות. באופן מעניין, ואולי לא מפתיע, רק אייל גרוס התייחס בתגובתו לנושא שביקשתי להעלות לדיון.

    זכותו של כל אמן על חייו הפרטיים ולפרטיות. אלא שאנחנו חיים במרחב ציבורי שחלקו פוריטני עד אימה (הסיפור של רוני עם היתושון וקרוביו שחלו "בעקבות השמועות" רק מוכיח כמה פוריטניות יש כאן).

    מי שנמצא בחזית התקשורתית-תרבותית ראוי שיתרום לגירוש החושך. כשאני כותב "להיות נאמן לעצמו" לזה אני מתכון. הרי אם "כולם" יודעים, ומדובר במשהו שלא חדש להרבה אנשים, מדוע צריך להסתיר? מה המסר של האמן המתחבא מאחורי שקרים? (ואני מדגיש: שקרים. לא להגיד את האמת כולה איננה שקר. לספר על בני זוג שלא היו כדי להרחיק את השמועות – זה שקר)

    תארו לעצמכם אמן שהיה מזדהה עם מועצת יש"ע רק כדי שיזמינו אותו להופעות אצלם, אבל ב"חדרי החדרים" של הקלפי היה מצביע בל"ד.

    האמן בעצם אומר, זה לא באמת שטוב לי לחיות בעולם החד מיני, ואם אתם במקרה בני 16 וחושדים שאתם כאלה, אולי כדאי לכם לחשוב שוב. אולי תצטרכו כל החיים לשקר על חייכם, אולי אף פעם לא יקבלו אתכם.

    ואני חייב גם להזכיר שלא מדובר רק במשהו שעושים בחדרי חדרים. להיות חד מיני זו דרך חיים. חד מיניות משליכה על כל אספקט בחיים ומשום כך הניסיון לומר שמדובר בעניין פרטי ותו לא, לא רק שחוטא לאמת, אלא גם מסרס את האמת הזו.

    ולגבי האאוטינג עצמו: לא אני עשיתי את המעשה, הרי העניין מופיע בפרינט בעיתון שיש לו תפוצה קצת יותר רחבה מאשר הבלוג הזה. אני רק השתמשתי בטור של אוחובסקי כדי לפתח את הנושא, לא כדי לעסוק ב"רכילות רעילה".

  • רוני  On 19 באפריל 2007 at 8:43

    ואני באמת ובתמים לא מבינה איך אתה מגיע למסקנות שלך.
    לחיות בארון, להינשא לבן זוג מהמין האחר למרות שאתה חד-מיני, זו אכן רמייה קשה, זה שקר. זה לא הוגן כלפי בן זוגך, ילדיך.
    אבל אני עוקבת אחרי הזמרת כבר שנים ואני לא זוכרת שאי פעם הוזכר בן זוג כלשהו. אפילו כשילדה את בתה לא סופרו שום סיפורי אב. אז מתי בדיוק היא שיקרה לך? "לנו"?

    לגבי האאוטינג: לטעמי כל מופע של המידע במרחב הציבורי הוא re-outing ומגדיל את מעגלי ה"יודעים". אאוטינג בעיני זה רע, נקודה.

    קראתי שוב את דבריו של איל גרוס. שים לב שהוא מדבר על האתיקה כבעייתית אבל לא חורץ משפט חד משמעי, משום שאי אפשר. כפייה של יציאה מהארון מעקרת אותה ממשמעות חברתית והופכת אותה לאקט של אלימות כנגד חד מיניים.

    אייל כותב: "כשאמן לא מדבר כלל על חייו הפרטיים זה דבר אחד, אך כאשר כדי לקדם מכירות הוא/היא מספרים על הילד שלהם אך לפתע כשעוברים לשאול על חיי האהבה הם לא אומרים אמת, זה לא קצת בעייתי" – ומה אם הם פשוט לא אומרים דבר? זה גם בעייתי? ומה פתאום שהעובדה שרבים יודעים תשנה משהו? האם העובדה שיש עלינו רכילות מחייבת אותנו לשנות את התנהגותנו?

    צטערת. לא קונה. יציאה משמעותית מהארון בעיני היא רק יציאה וולונטרית מהארון. כל האחרות הן הפעלת כח כנגד השונה. אלימות.

    ולגבי חובבי יש"ע שלך: אמנים אכן מסתירים דברים כדי לקיים קריירה. אני חושבת שגם זה לגיטימי. פוליטיקאי שיסתיר שמאלנות כדי להבחר כימני זה מושחת, אבל האמת היחידה שהאמן מחויב לה היא אמת פנימית באמנותו. אמנות כולה יופי ורמייה מטבע בריאתה.

    ולגבי פוריטניות, לא צריך לפחד ממנה כל כך. נכונה העובדה שהאנשים האלה חלו, האם אנחנו אמורים להתעלם מזה לחלוטין? זה פשוט לא עניינינו, וזכות הציבור לדעת עם מי היתושון עושה את זה עולה על זכותו לפרטיות? תסביר לי, עמי. אני מקשיבה כל הזמן.

  • ג'וליה  On 22 באפריל 2007 at 16:13

    את חייבת להסביר לי את המשפט הזה שכתבת: "נכונה העובדה שהאנשים האלה חלו, האם אנחנו אמורים להתעלם מזה לחלוטין?" לא הבנתי מה הכוונה. אני מניחה שאת עדיין מתייחסת לשניים ההם מהמשפחה של"היתושון", נכון?

    אנא, האירי את עיניי.

  • מצקצק  On 29 באפריל 2007 at 2:10

    ומה עם הפזמונאי המפורסם כל כך, שמעולם לא יצא מהארון, ונפטר בארון – ממש כפי שחי כל חייו בתוך הארון, נשוי, עם ילדים, מחזיק בידה של אשתו האהובה, ואוחובסקי היה מידידיו הקרובים ביותר ומבאי ביתו, ואף פעם לא שמעתי את אוחובסקי כותב או אומר מלה על הפזמונאי המפורסם כל כך, שבחר שלא לצאת מהארון כל חייו.

  • גיאחה  On 29 באפריל 2007 at 20:41

    אוחובסקי יכול להתעצבן כמה שבא לו, אבל אין לו שום זכות שבעולם להוציא מהארון מישהי שבחרה להישאר שם.

    הבחירה אולי מוטעית בעינינו, אולי שקרית בעינינו, אולי בעייתית בעינינו. אבל אתם יודעים מה? הזמרת לא חייבת לנו כלום. היא יכולה לשקר בראיונות עד יום מותה, וזו תהיה הבעיה שלה. מי שמאמין מאמין, מי שלא לא.

    היא זמרת. שתשיר. לא מעניין אותי אם היא שוכבת עם גברים, נשים, חמורים או משאיות חול. ולא צריך לעניין גם אתכם.

  • VenusAsABoy  On 10 במאי 2007 at 9:23

    1. האם בחרת לצנזר את הטקסט משום שנראה לך שאוחובסקי עשה מעשה לא אתי, או משום שהרגשת שדווקא אתה הוא שלוקח את הרמיזות של אוחובסקי ואת טענותיו על זה שיש לזמרת "אהבה" ועובר מהן להוצאה מהארון ודיבור ישיר על נטייתה המינית?
    2. חבל לי שהדיון זנח את עמדת העיתונות ועבר לידוען. כי לי מאוד ברור למה ידוען ירצה לשמור את חייו מוצנעים. אבל לא ברור לי למה רכילאי יחליט להציב את גבול הצהוב דווקא בגזרת הנטייה המינית.
    אני מסכים איתך שאוחובסקי עשה מעשה אמיץ. חצוף? ובכן, זו כבר עבודתו של כל עיתונאי צהוב.

  • עמי  On 10 במאי 2007 at 13:03

    צינזרתי את הטקסט משתי סיבות:
    1. התגובות הראו לי שבמקום לנהל דיון בנושא העקרוני-אתי, העיקר הופך ל-"איך אתה מעז לעשות אאוטינג כזה?" ואני לא חשבתי שזה מה שחשוב. רציתי לדבר על יחסי אמן-תקשורת ועל היכולת של אמן להציג פאסאדה שקרית לאורך שנים בגיבוי התקשורת.

    2. הבנתי שבעצם, למרות מה שאוחובסקי כתב ושהיה אאוטינג מוחלט, הוא יכול לטעון שהוא רק רמז על "מה שכולם כבר יודעים" אבל בעצם לא הזכיר אף אחת מהמילים המפורשות "הומו"/ "לסבית" וכו'. לא רציתי שיווצר הרושם שדווקא אני חתום על האאוטינג ואילו הוא מיתמם.
    אני דווקא חושב שאוחובסקי היה בסדר גמור, אם כי קצת פחדן: אחרי שהוא הותקף על העניין הזה, הוא בא עם הנימוק של "לא אמרתי את המילה המפורשת", כאילו המילה המופרשת היא העניין וכאילו האאוטינג לא היה אאוטינג.
    אני מקבל חלקית את ההסבר שלו על הדלת המסתובבת, אבל זה לא נימוק שמספיק כדי לומר משהו בעיתון בעל תפוצה ארצית ואחר כך להתחמק בנימוקים טכניים.

    למען הסר ספק, אני לא חושב שאוחובסקי הוא עיתונאי צהוב. תרומתו לעיתונות ולהתפתחותה בעשרים השנים האחרונות היא כבירה. אני מכבד את מחויבותו הפוליטית לקהילה ומעריך את הנכונות לצאת בשמה למלחמות. זה דורש אומץ וגם חוצפה. שתי תכונות חיוביות בסך הכל. אני לא בעד אאוטינג כפוי, וזה לא מה אני טוען. אני פשוט מסכים עם אוחובסקי שכדאי להתעלם מאמן שמציג מצג שווא לגבי חייו. (ושוב: מצג שווא=להציג את עצמך כסטרייט כשאין זה המצב. יש לאמן זכות שלא לענות לשאלות כאלה בכלל, הוא לא חייב לאף אחד כלום).

  • VenusAsABoy  On 12 במאי 2007 at 17:27

    אוחובסקי אכן יצא פחדן, אולי נכון יותר לאמר זהיר, כי האמבוש עליו היה קיצוני. אביבי בטור שלו הפך את אוחובסקי לאינקוויזיטור. זה לא מופרך? לפני מספר חודשים צלמי פאפארצי עקבו לילות שלמים אחרי יהודה הלוי כדי לתפוס אותו נפגש עם נינט. אבל כשאוחובסקי רומז שמישהי לסבית, כי הוא רואה אותה בלי כל מאמץ חטטני מצידו בבתי קפה עם זוגתה, זו פריצת דרך בחדירה לפרטיות?
    לא אמרתי שאוחובסקי רכילאי, אבל טיים אאוט, כרב העיתונות הפופוליסטית, נוטה לצהוב, וזה משפיע על הכותבים ועל העורכים. וכן, החלק הזה בטורו צהוב. אחרת מה זה משנה מי הזמרת ואיפה היא יושבת?

  • מיטל  On 27 בפברואר 2009 at 20:50

    נורא עצוב כמה שהתקשורת מנסה להסתיר את זהותה של הזמרת, באף שורה של הכתבה ובאף תגובה, באדיבות צנזורת הכותב, לא ראיתי את שמה של הזמרת המסתורית. התקשורת כ"כ לא פתוחה לתכנים הומוסקסואלים ואם מישהו מסרב לצאת מהארון- היא תושיט לו יד כי זה לא חלק מהנורמות אליהן הורגלנו- בגלל זה גם אם הזמרת הזו או כל אדם אחר הוא אכן הומוסקסואל-הוא עדיין, אחרי כל היומרנות לפתיחות חברתית בנושא, יפחד לצאת מהארון…
    ועכשיו לשורה הבנאלית מכל (מה לעשות? יצר האדם…): מישהו מוכן לומר לי בבקשה על איזו זמרת מדובר????

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: