נשלף מהמדף – על הפלונטר של פורטיס

 

 

רוקנ'רול הוא משחק תדמיות. לפעמים אתה יכול להפוך את העולם ועדיין יסמנו אותך ויזהו אותך עם אלמנט שולי מההוויה שלך. כשרמי פורטיס הוציא את אלבומו הראשון, מהפיכת הפאנק בלונדון כבר היתה בדעיכה מסוימת. אבל בתל אביב הקרתנית זיהו אותו עם פאנק וכאן זה נגמר. כשהזמינו אותו לטלוויזיה הוא הוצג בצורה נלעגת כפאנקיסט, "פורטיס המגעיל". כינוי שהומר אצל אוהדיו בהופעות לקריאת הקרב "פורטיס משוגע".

אלא שפורטיס לא היה מגעיל ולא משוגע. ואפילו החיבור לפאנק היה קצת מלאכותי. 'פלונטר' אמנם הכיל ביקורת חברתית ומחאה מתריסה, אבל הצליל היה הרבה יותר מהוקצע ומגוון מאשר אצל לובשי החולצות הקרועות בבריטניה. 'שמש לך מצפים' הוא רגאיי חביב שאפילו הושמע ברדיו פה ושם. אבל רוב השירים האחרים עסקו בנושאים שנחשבו אז לא מתאימים: 'המוות אינו מחוסר עבודה' עסק בבחורה שהתמכרה לסמים קשים, 'רד מעל מסך הטלוויזיה שלי' טען כנגד הערוץ היחיד של אז והמסרים האולטרה שמרניים שלו, 'אפריל פולס' ירה לעבר האליטות הישנות והתקשורת. "הדור הזה" שיכול להתאים לביקורת בנוסח "זה נוער זה? זה בררה!" היה למעשה פארודיה ותמונת מצב אותנטית, בו זמנית.

מעל הכל עמד השיר האחרון, 'אינקובטור' שהיה זעקה כואבת, שותתת דם של אמן שהחברה מסובבת אליו את הגב וסוגרת אותו. הקריאה קורעת הלב "תן לי לצאת" הכילה את הדי-אן-איי שבזכותו פורטיס לא נכנע עם כשלון האלבום. לא רק שהוא לא תקליט פאנק בעיני, אלא שגם הדקדנס שהוא מתאר לא חוגג באמת שום דבר.

דווקא "פלונטר" הוא אלבום יום הזיכרון שלי, למרות שאף עורך מוזיקלי לא יסתכן בשידור רצועה ממנו ביממה הקרובה. זה אולי לא הוזכר כמעט באף מקום, בטח לא כשהתקליט הזה יצא, אבל "פלונטר" הוא אלבום המפרק את התסכול ומראות המלחמה של פורטיס הצעיר כחייל בשדות הקטל של סיני במלחמת יום כיפור. הפלונטר של פורטיס הוא הקריסה של הישראליות הבלתי מנוצחת, של הכיבוש שמתחיל לפורר את החברה, של האמון בהנהגה שנשבר. זה הפלונטר שלא הותר עד היום.

 

רמי פורטיס
פלונטר
סי-בי-אס 1978

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בעז  On 22 באפריל 2007 at 12:18

    תענוג לקרוא את דבריך…

  • מיקה  On 22 באפריל 2007 at 12:27

    מאד אהבתי. חבל שביום הזיכרון אין באמת שום לגיטימציה לבטויים מסוג אחר. ראינו השנה כל כך הרבה טקסי יום השואה אלטרנטיביים. מעניין אם נוכל לשמוע פעם קולות אחרים, כמו זה של פורטיס, ביום הזיכרון. אולי עכשיו, בעקבות מה שנשבר בכולנו בעקבות המלחמה האחרונה, קולות כאלה יוכלו להשמע קצת יותר.

  • ג'וליה  On 22 באפריל 2007 at 15:10

    פלונטר הוא מאסטרפיס מקומי מבחינתי, גם בגלל שהוא היה כ"כ שונה ומרענן בזמנו וגם בגלל שהוא ליווה אותי בתקופת התיכון והיווה גורם משמעותי בפקיחת העיניים שלי לעוד ועוד סוגים של מוזיקה. עשית לי חשק לקנות את הדיסק- עד היום היה לי אותו רק על קלטת…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: