נשלף מהמדף – דני בסן (1986)

 

שלוש שנים אחרי שדני בסן הוריד את הגלימה ואת השחור בעיניים מההופעות עם תיסלם, הוא חיפש לשיר משהו אחר. הוא הלך ליענקל'ה רוטבליט וביקש שירים. רוטבליט כתב לו תשעה ובסן אסף לחנים מרמי קליינשטיין, קורין אלאל, מני בגר ורן עפרון. קליינשטיין גם הפיק.

בדיוק אז הייתה הפריצה של הקליינשטיינים. ריטה הוציאה אלבום בכורה, הופיעה בקדם עם ז'קט צהוב, וגם רמי התחיל את המסע אל התפוחים והתמרים שלו. הליקון-כנען, חברת תקליטים מתחילה, עוד הייתה מוכנה אז לקחת סיכונים של לייבל אינדי. נכון שלהחתים את הסולן של תיסלם זה לא הימור כזה גדול, אבל לתת לו יד חופשית לקחת טקסטים פוליטיים – זה כבר משהו שלא היה קורה היום.

 

למרות שהיום ההפקה נשמעת קצת מיושנת, בסן של האלבום הזה היה בשיאו. הוא נטש את הלהיטים במשקל נוצה לבנות הטיפש העשרה, ובחר להיות לראשונה פוליטי וציני. האלבום 'דני בסן' הוא מתעד מדויק של ההוויה המקומית נכון לאמצע שנות השמונים. הוא שר על 'בית הספר לחופש הדיבור', על החיבה הישראלית להגרלות ופרסים ('גרדו את השעם') על פולחן אישיות של מנהיגים ('תהיה לנו מלך') ואיך לא, על חייו של כוכב רוק ('ככלות הקול והתמונה').

 

זה היה אלבום של חשבון נפש, אבל בקופות של חנויות התקליטים לא כל כך עשו לו חשבון. קריירת הסולו של בסן לא המריאה. עד היום, למרבה הצער, בסן לא הצליח להדביק לבד את ההישגים שהיו לו כסולן הלהקה ההיא. מבחינה אמנותית, השיא האישי שלו טרם נשבר. האלבומים שבסן עשה אחר כך נשמעו כניסיון חיזור אחר הקהל. בין לבין הוא חזר לתיסלם והלך לפרסם חיתולים. לנו נשאר האלבום הזה, וזה המון.

 

דני בסן, "דני בסן", הליקון-ישראפון 1986

 

ואפרופו הדיון שאין לו סוף בענייני ארונות: הנה טקסט מתוך האלבום שעוסק בחיי ההסתרה והפחד האינסופי של מי שחי בתוך הארון. לדעתי, "ניתן לסחיטה" נכתב על פוליטיקאי הומו, אבל זה פתוח לפרשנות:

 

לגן הציבורי עושה דרכו עקלקלות
נבהל מפנסי מכונית אשר עברה
נחבא אל הכלים כך לילה בלילו
אל סימטאות האהבה האסורה

הוא ניתן לסחיטה
הפחד מרחף עליו
כל פעם שחולף הוא בסימטה
הוא ניתן לסחיטה
הפחד מרחף עליו
פוחד שיחשף, שיתגלה, פן יוודע
כל פעם שחולף הוא בסימטה

אדם שיש לו מעמד וגם עמדה
שבמשרד שורר כמו מלך בעמו
פוחד שיחשף, פוחד שיתגלה
פן יוודע ויאבד את עולמו

הוא ניתן לסחיטה…

הנה הנערים דקי הגב, אתה אוהב
כאן בני תשחורת שריריים לתאווה
בחשכה הם יחכו לך שתתקרב
הבהוב סיגריה באגרוף קמוץ נחבא

 

ניתן לסחיטה, מילים: רוטבליט, לחן: רמי קליינשטיין

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי שרבני  On 13 במאי 2007 at 0:44

    וואלה תהיה בריא.
    בדיוק היום זיזמתי ככה פתאום "ככלות הקול והתמונה"
    אחלה תקליט

  • שרון  On 13 במאי 2007 at 9:16

    "הילד שבי"

    זה אלבום שיא

    מוחמץ

    העטיפה של אלבום הבכורה כל כך…אייטיזית

    ו"בית הספר לחופש הדיבור" הוא שיר נהדר

    דני בסן זמר ענק
    אבל מאז שהפך ל"מר אוהבים נקניקיות" , קריין פרסומות, הקול המצמרר שלו עובד בלהיות פרומו לחנטריש, ממש קשה לי לשמוע אותו. גם כזמר

  • אביבה  On 13 במאי 2007 at 12:39

    המסע שלו אז כלל לא היה בכיוון של תפוחים ותמרים (אלבום שהיה שינוי כיוון מבחינתו). הוא החל את הדרך שלו כרוקיסט, או לפחות ראה את עצמו כרוקיסט, עם תמלילים פרחחיים וצליל סופר מעודכן. בשיר כמו "אש על הפנים" למשל אפשר לשמוע בקלות את הד "הצליל הקלטי" שהיה חזק אז (של להקות כמו ביג קאנטרי).

    בסן טוב יותר לטעמי בשירים שקטים ומלודיים, בצד הרך שלו. הדרמטיזציה של הקול שלו בשילוב עם ההפקה הבומבסטית והמלים התנ"כיות של רוטבליט, בשבילי לפחות זה היה צפוף מדי באוזניים.

  • ג'וליה  On 16 במאי 2007 at 0:31

    בעוונותי, אני חושבת שלא שמעתי את התקליט הזה בחיים. אני בטח מכירה שיר או שניים אבל לא עולה לי באוטומט. בכל מקרה הרשימה שלך הצליחה לסקרן אותי ולדעתי יש עוד המון אלבומים 'נסתרים' כאלה בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית שהיום, כמה וכמה שנים אחרי שנשתכחו, מסתבר שהם אבני חן.

    אני אשמח לשמוע על עוד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: