שפיות זמנית – על שלמה ארצי החדש

 

 

מילואים, חיילים, ירח וריקודים. עטיפת האלבום

 

אני אתחיל בוידוי: יש לי סימפטיה לשלמה ארצי. אפשר לומר שקצת גדלתי עליו. גיליתי אותו ב'לילה לא שקט' והשלמתי את הדיסקוגרפיה אחורה. בסך הכל, אהבתי את מה ששמעתי. חלק מזה נשמע לי היום מיופייף ומעצבן, אבל מצד שני, לא הפניתי עורף לחלוטין- 'תרקוד' הוא בעיני אחד האלבומים העבריים היפים ביותר. גם היום אני חושב כך. בשאר הזמן, בעיקר מאותה נקודה קריטית של קיסריה שנפתחה בפני ארצי בזכות 'לילה לא שקט', האיש די איבד את זה.
 
בעצם, חשוב לדייק. מבחינתו, הוא לא איבד כלום, אלא דווקא מצא. ארצי מרבה לספר עד היום בראיונות על התקופה שבה הופיע בצוותא והיו המון כיסאות ריקים מולו. "זמר מאתמול שאיש לא יבין שאיש לא יתפוס" הוא כתב על עצמו ברחמים עצמיים חינניים במקצת. בדיוק אז, ב-86', ארצי איכשהו גילה את הנוסחה ומאותו רגע הוא דבק בה ככל האפשר, עד שהפך למפלצת שתוקפת את אמפי קיסריה ואת צוותא לסירוגין וממלאת את שניהם עד אפס מקום.
 
עשרים שנה עברו מאז. ארצי ידע נפילה אחת במכירות ('כרטיס ללונה פארק') אבל בעיקר הצלחות ענק. בין לבין הוא גנז כמה אלבומים ואת אלה שהוציא, הקליט יותר מפעם אחת. כל הלבטים האלה, נכנסו למיתולוגיה של המוזיקה הישראלית: "ארצי הגונז" כמו גם "ארצי מפוצץ הקופות". אני מאמין לארצי שהוא מנסה לעשות דברים הכי טוב שהוא יכול. אני מאמין להתלבטות שלו ואני גם מאמין לו שהוא מקשיב למוזיקה כל הזמן ומתעדכן. כששלמה ארצי מספר שהוא מקשיב לאלג'יר, אני שמח בשבילו שהוא עם היד על הדופק. כשהוא מוציא משהו כמו 'שפויים', אני תוהה לאן זה נעלם והאם יש לו בכלל דופק, לאיש הזה.

 

 

אין דופק. ארצי והגיטרה

הבעיה היא שארצי מנסה להתחבר לדור הצעיר ובזכותו, להתעדכן בצליל ובגישה. אלא שכידוע, הדור הזה רקוב. לפחות אלה שמוזמנים לעבוד עם ארצי. הם רואים בכך, בצדק מבחינתם, סוג של מדליה ולכן בעצם, מועלים בתפקידם. כל החבר'ה האלה שארצי הביא לאלבום החדש והמצליח שלו, 'שפויים', לא ידעו לומר לו את משפט המחץ: "יש לי הצעה, אולי נכניס במקום זה שיר אחר?". או אולי יותר תקיף: "בחייאת שלמה, זה שיר גרוע, בוא נחליף". או לפחות: "העיבוד פה עמוס מדי, הכל מעורבב. אולי נחשוב על עיבוד חדש?".
 
חוץ מהחשודים המיידיים של ארצי, כלומר לואי להב ואבי סינגולדה, יש לכם פה את פיטר רוט, יועד ניר, ניצן חן רזאל, דניאל סלומון, ליאור טבת, מוקי, בן ארצי. רובם ניגנו, חלק גם השתתף בעיבודים, או היה מאחורי הקונסולה. לפי הקרדיטים באלבום שמונה אנשים, לא פחות, "השתתפו בהפקה המוזיקלית". כולם הלכו אחרי הקונצפציה, אף אחד לא עצר את רכבת השעמום הזאת בדרכה.
 
עוד אכזבה מארצי נמצאת בטקסטים. מאז 'שניים' בערך, הכתיבה שלו נעשתה אגבית, עם כמה שפחות מילים "קשות". היום, במקום הניסיונות הנחשוניים בדימויים עם החתולים המחשבים את קיצם לאחור, הוא נסוג אל שורות ברוח "ושואל מה את עושה, והם אומרים שהם לא יודעים". רק הכסף שהוא "שם בשביל כוס קפה איתך", כבר לא צמוד לדולר, יש להניח.
 
שוב מילואים, חיילים, ירח וריקודים. הבליל המילולי המוכר. ואם כל זה לא מספיק, אז ארצי פוצח בניימדרופינג משונה משל היה איתמר הנדלמן בן כנען. "מקשיב ללו ריד מדהים" הוא שר בעילגות ב"החיים". ב'הילוך חוזר' הוא "שומע שיר ישן של ג'ניס". אין לו שום בעיה להתכתב בשירים עם בנו, עם אהובתו והכל כמעט עד לרמת הכתובת ומספר הטלפון, מתוך צורך לתעד אפילו מה היה ברדיו כשהיא עוזבת והוא "נשרף כולי מחפש אותך".
 
לשלמה ארצי יש כישרון מדהים לקחת טקסטים בלתי מתחברים, לא ידידותיים ולפעמים אפילו מתנגשים ולהלחין אותם בצורה שתידבק לך למוח למשך ימים שלמים. בזכות הכישרון הזה, החרוזים שהוא מפיק מעצמו עדיין יכולים להרשים פה ושם. מאידך, גם "מושלם" ו"לַעולם" עובר אצלו.
 
לפעמים לא ברור אם יש טעם להתעסק באלבומים כאלה. כל שיר כאן אומר כאילו, "עזוב, זה לא בשבילך, זה בשביל 'העם'. 'העם' אוהב את זה". ואני אומר, שיהיה לו לבריאות, לעם הזה. אבל זה לא אותו עם ששלח את אולמרט למשרתו הנוכחית?

 

שלמה ארצי, 'שפויים', הד ארצי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז  On 27 במאי 2007 at 3:32

    לא ברור מי שפוי ומי משוגע.

    מי שפוי?
    האם 60 אלף איש שקנו את האלבום הנורא הזה תוך יומיים?

    או דווקא אני הוא השפוי – אני, שלא מסוגל להבין איך אפשר לשמוע את הזוועה הזאת?

    העולם השתגע. תעצרו. אני רוצה לרדת.

  • צפונית  On 27 במאי 2007 at 8:49

    אם תסתכל טוב סביב, תראה שכל האמנים ממחזרים את עצמם. אם שלום חנוך יכתוב היום שיר- לא תזהה שזה הוא מקילומטר? ובכלל, אמנים הם טובים בתחילת הדרך (אם הם טובים) ואחר- כך זה כבר לא חוזר לאותה רמה. גם סופרים כמו גרוסמן שכתב יצירת מופת בספרו הראשון "עיין ערך אהבה" ואין סיכוי שיצליח לעשות זאת שוב. או מאיר שלו שכתב את "רומן רוסי" המשגע ואחר-כך כל ספריו נראו שיחזור של אותו ספר.
    אגב, לטעמי השיר היחיד המוצלח של ארצי הוא "לא עוזב את העיר" ובמיוחד העיבוד לשיר.

  • שרון  On 27 במאי 2007 at 9:06

    אני נגד העליהום הזה. הוא מתקרב לשישים. הוא עושה את הדבר שלו. וזה הדבר שלו כרגע. אני מסכימה איתך, השירים מעצבנים, הוא לא יכתוב יותר "גבר הולך לאיבוד", ואפילו לא "ארץ חדשה". הדברים היפים ביותר שלו נבעו ממצוקה

    כשאתה שבע, אלוהים ישמור, אתה לא יכול לכתוב באותה חדות ובאותו מיקוד כמו שיש לך כשאתה במצוקה

    יאיר לפיד יכול לכתוב משהו קורע באמת? נו באמת
    השובע, הוילה, איכות החיים המסאבת , הם קיבלו את זה בזכות, מגיע להם, עבדו קשה, אבל המחיר, המחיר הוא אומנות מנוונת

    ועדיין, עם כל הסיאוב, שניהם, גם לפיד וגם ארצי, מצליחים לקלוע למיינסטרים המקומי ולא לבייש לגמרי
    יש כמה לבבות (תקרא להם מסואבים,מגוחכים) שזה מדבר אליהם

    מה שאותי מרתיע בשלמה ארצי כרגע, זה הקול. כמו בן דורו, גידי גוב, אי אפשר לשמוע את ארצי יותר. זה חורך וזה כואב
    מישהו אחר היה מנצל אולי את הצרידות המרה הזו כדי לעשות משהו דוקרני ואלים יותר
    אבל לא כולם לאה לופטין

    תראה את יאיר לפיד

  • דבי  On 27 במאי 2007 at 10:25

    מהאזנה ראשונה אתה חש
    שאתה מכיר את הלחן.
    הלחנים קליטים,
    'מתברגים' למוח.
    את זה איש לא
    יוכל ליטול ממנו.
    אני מכנה זאת:
    "לחן ידידותי לסביבה".
    ובאשר למילים –
    מסתבר שזה מה שהעם רוצה
    ועם הצלחה לא מתווכחים.

  • רוני  On 27 במאי 2007 at 12:44

    זה לא אתה שאמרת עליו המון דברים טובים בדוקוסלב הכפול שעשו עליו בערוץ הבידור?
    האמת היא שקצת הופתעתי לראות אותך שם.

  • עמי  On 27 במאי 2007 at 12:57

    גם אני יכול לומר הרבה דברים טובים על ארצי. ובאמת בהזדמנות אני אכתוב על "תרקוד". אבל ארצי כבר המון זמן לא מתקרב לימים ההם.
    זה נכון שמותר לו. הוא "עשה את שלו" והוא יכול לנוח על זרי הדפנה. כשאני כותב טור ביקורת על אלבום חדש, עם כל הכבוד לעבר, האלבום הנוכחי הוא העיקר.

    ולשרון: בחיי שאין כאן רצח אב. תאמיני לי שאם 'שפויים' היה מתקרב ל'ירח' מבחינת הרמה, הייתי מצדיע לו.
    יותר מזה: בקרב הידוע שלמה נגד שלום חנוך, אני לא בטוח שאני לא מעדיף את ארצי (מצד שני, השלום היחיד מבחינתי זה שלום גד:-)

  • מישהי  On 27 במאי 2007 at 13:59

    יש בו הרהורים, אין בו עצב.
    זה מה שהופך אותו לרדוד יותר?
    זה מה שהופך אותו בהחלט למכיר יותר.
    העם של אולמרט רוצה משהו קליל, מבדר, מתגלץ
    באוזן, ועושה טוב בלב.

    שוב ושוב זה מוכח שידידותי לסביבה מוכר
    המוכר הזה חשוב, משום שבלי למכור אתה לא קיים.

    חוץ מזה מגיל שישים בן אדם רוצה להסתכל על הכוס המלאה, זה עניין גילי כזה, גם הדיסק הבא של ארצי יהיה עליז, מאושר ודופק קופות.

  • בועז כהן  On 27 במאי 2007 at 17:04

    עד 1992 (האלבום "ירח") היו לו שירים טובים, וגם לא מעט שירים נפלאים. אי אפשר לקחת ממנו את רגעיו הגדולים. "דרכים" הוא אלבום מופת. לא פחות. גם ב"תרקוד" יש רגעים מרטיטים.

    אבל ב-15 השנים האחרונות ארצי מבזה ומתבזה. אני לא יכול לסבול את מה שהוא עשה ב"שניים", "צימאון", "אהבתיהם" ו"שפויים". שום מקוריות, העזה, רעב, רצון לפרוץ איזשהו גבול, לגעת באמת בלב. שום כלום.

    בניגוד לספרינגסטין, שהלך ועשה את "נברסקה" מיד אחרי "הנהר" – והלך והקליט אלבום מחווה לפיט סיגר, שלמה ארצי הוא פחדן גמור ולא יעשה שום דבר שונה ומקורי מפחד ש"זה לא ימכור"

    ארצי, במעמדו, היה יכול לעשות דברים נפלאים, כמו ג'וני קאש – אבל הוא חסר תעוזה וחסר מעוף

  • ג'וליה  On 27 במאי 2007 at 19:42

    שלמה ארצי של שנות ילדותי היה שלמה ארצי של שירי נתן יונתן וגם אלבומי הסולו המוקדמים שלו היו נפלאים. ישראליים כל כך ומרגשים.

    במעמדו, הוא באמת יכול לקחת צעד אחורה או שניים הצידה רק כדי לעשות אלבום שירי משוררים נוסף, או להלחין את כל כתבי יהודה הלוי. אבל הוא מעדיף שלא, לך תדע למה. אני מניחה שזה הפסד שלו לא פחות משזה הפסד שלנו, ואני דווקא הייתי מעריכה אותו יותר אם בגילו ומעמדו היה לוקח סיכון ורץ בכיוון קצת פחות צפוי. אני בטוחה שגם אם לא ימכור, עדיין יהיה לו איפה לגור וג'יפ או שניים לנסוע בהם.

    ואני מקווה שלא זו הדאגה שלו…

  • רן  On 30 במאי 2007 at 13:33

    תיארת כל-כך נכון בתגובה האחרונה שלך
    את הסטטוס (המתמשך והמייגע) של שלמה ארצי.
    הוא ענק אבל מאז ירח זה לא זה.
    אם יורשה לי להוסיף, אני לא הייתי שם בחיים את "שניים" עם שלושת האלבומים שאחריו, הוא בכמה וכמה רמות מעליהם, ויש שם שירים, שגם אם הם לא ברמה של פעם, הם הרבה יותר מהרמה של היום. דבר שני, לא ברור לי למה שלמה ארצי, למרות היותו אדם שקול ונבון, לא מסוגל להתבונן לעצמו ולהבין אף הוא כמה שהוא כבר חסר תעוזה ו… הגדרת זאת יפה: מעוף.

    חוץ מזה, ובלי קשר, אני ממש מת לקרוא איפשהו ביקורת לאלבום "כרטיס כניסה ללונה פארק" שיצא בין "חום יולי אוגוסט" ל"ירח" – תקופה שעל פניו נשמעת כל-כך מבטיחה, ועדיין, האלבום נחל כישלון צורב. יש שם שירים כמו "אגדת ה21", "נכנסת לחיי", "ים העצב הגדול", "רוקר חיי",
    ו"מפריד בינינ ו ים" הרומנטי שמולחנים מצויין!! הטקסטים, בכל האלבום, קשים לחלוטין לעיכול, וזה אלבום שמביא משלמה ארצי משהו מאוד מאוד מעניין.. ממש חסר לי שלא כתבו עליו יותר.

  • לאה זיסמן  On 30 במאי 2007 at 21:10

    אני אוהבת לשמוע את השיר אפילו. שלמה מוכשר באופן מדהים. שר עם אמנים מגוונים. אהבתי את הנימה האישית בדיסק. הלחנים נעימים ,
    שלמה כל הכבוד על היצירתיות. שילוב הלחנים עם המילים.
    אני אוהבת מאוד מאוד מאוד את היצירתיות שלך ותמשיך עם היצירתיות השופעת שבך . אל תתיחס לדעות האישיות . תעשה מה שבראשך ועם היצירתיות המדהימה כמעיין המובילה אותך. מי שלא אוהב שלא יקנה.
    אני אומרת לו: אתה מפסיד או את מפסידה. שלמה יש רק אחד .

  • דני  On 13 באוגוסט 2008 at 4:49

    אז אל תקשיבו!

    שלמה ארצי זמר מדהים, והאלבום שפויים יפה ומרענן. תתארו לכם שיר יפה, הבחורה שלי שיר מדהים.

    לקרוא לאלבום "אלבום נורא"? רק בגלל ההשוואה לאלבום "דרכים" ? לא לעניין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: