תעשה חיים אחי, אבל אל תשכח אותי

 

מעמיס את הבס על גופו הצנום. שלום גד

 

לפני הרבה יותר מדי זמן, בחורף לפני שנה וחצי, ראיתי את שלום גד מופיע בפעם האחרונה. מאז אין כבר חורף וכל בוקר מחדש השמש מתחילה לשרוף. ויצא שככה, מדי פעם, יש לי כאבי פאנטום שנובעים מהיעדרה של הופעה סדירה של הבחור הזה.
 
יש ימים, כמו השבוע, שבהם כל המזון המוזיקלי שלי מורכב משלושה-ארבעה אלבומים. זה לא נובע מדיאטה מוזיקלית משונה, אלא כי בזמן כזה, יש תחושות מסוימות, מפרצי רגש כאלה, שבהם אני מגלה ש"אהבה", "תנועות מטאטא מהירות", "סוף המדבר", "העבד" (וגם "דנה ראתה עב"מ" רצועות 3,6,7 ו-10) הם הלחם והחמאה, הסטייק והסלט. כל אבות המזון בפנים ואין לי צורך בשום דבר נוסף.

בנאי והאחים. אחד חוזר להופיע, לשני אנחנו מחכים (צילום: אבי נתן)

אני אוהב מוזיקה. אני מכור למוזיקה. אני צרכן אובססיבי של מוזיקה. יש לי מאות דיסקים תקליטים וקלטות בבית, שלא לדבר על עיתוני מוזיקה מחו"ל, ארכיון כתבות מקומי, ועוד כל מיני מופרעויות אחרות שקשורות לעניין. אבל יש ימים שבהם הייתי נותן את כל האוסף הזה תמורת איזה שתי הופעות ברצף של שלום גד.

 

אני אלך איתך
כשהחדר יעלה באש עוד פעם
והעורבים יהיו מעליך
אני אלך איתך
 
אני אלך איתך
כשכל הזאבים ימצאו אותך
ושוב ירדפו אחריך
אני אלך איתך
 
כל התשובות ניתנו מזמן
וכלום אף פעם לא הובן
כל האורות דולקים עכשיו
ולא רואים עדיין דבר
 
אבל אני אלך איתך
והפחד יתעמעם לאט
כמו סתם עוד זיכרון מרוחק   
של מישהו אחר
 
אני אלך איתך
 
כל התשובות ניתנו מזמן
ושום דבר אף פעם לא הובן
כל האורות דולקים עכשיו
ולא רואים עדיין דבר
 
אבל אני אלך איתך
כל הדרך פנימה והחוצה
וכל הדרך שמאלה ימינה
אני אלך איתך
 
אני אלך איתך
אני אלך איתך

  

(מתוך האלבום החדש הבא עלינו לטובה)

כן, מה לעשות, לפעמים להקשיב למוזיקה הזו באוטו או בבית זה לא מספיק. השבוע, תוך האזנה ל'סוף המדבר' השיר והאלבום, מצאתי את עצמי דומע. דווקא השיר הזה, ששמעתי אותו המון פעמים, ושהיה אפילו פעם מיני להיט ברדיו, ובגלל זה נחשב אצלי טיפה פחות, דווקא הוא שיחרר אצלי את שק הדמעות.

פתאום שמתי לב כמה אופטימיות, טוב לב ואהבה יש בשיר הזה. זה הרגע שבו הבנתי שהדיסק לא מספיק לי. אני רוצה ששלום יעמיס על גופו הצנום את הבס, יחבר מיקרופונים ויבטיח לי באופן אישי, שבסוף המדבר יש ים.

 

אני יודע שזה נשמע קצת פאתטי, אבל אני אוהב ללכת להופעות של שלום גד, כי הוא גורם לי להיות אדם יותר טוב. כן, אתם יכולים לצחוק עליי, אבל הופעה של שלום גד גורמת לי להיות אדם יותר טוב.

ואני אנסה, איכשהו, להסביר: האינטונציה הרגשית של שלום. גם בטקסטים, גם בלחנים, אבל בעיקר באופן שבו הוא שר, כאילו הוא מוציא את המילים מתוכו לראשונה. כל אלה, פעם אחר פעם פותחים אצלי איזה ערוץ רגשי, שהחיים, השגרה, היומיום גורמים לו להיסתם. ולפיכך הוא "מחבר רייט לרייט", תרתי משמע.

  

אתה יושב בהופעה. המוזיקה של שלום גד מתרחשת מולך ובאוזניך, ופתאום, כמו לפי סימן מלמעלה, כמו בתפילה כשאתה ממש מתכוון לכל מילה: אני נזכר בכל מי שאני אוהב אותו, אני נזכר למה אני אוהב.
 
הרגש הלח שמתחיל את הכל: זוגיות, משפחה, הבן שלי שעוד שבוע יהיה בן שנתיים ואני מרדים אותו כשאני שר לו בלחש "אתה האביב של חיי", או "ככה, כמו שזה. לא הייתי משנה דבר, לא הייתי נוגע בכלום. כמו שזה – זה מושלם".

הערוץ הרגשי הזה, כשהוא סתום, יכול להיות זה שיגרום לך להיות חסר סבלנות, להתנהג מגעיל, לריב, להעליב, לא להקשיב ולא להתחשב במי שאתה אוהב. כשהערוץ הזה פתוח, האהבה נכנסת בכל חלקיק מקום שהתפנה.

שלום עובד בשטיפות גם כשהוא על הבמה. הוא בא ושוטף את כל השחור שמצטבר בארובות של הרגש ומשחרר את מה שנסתם. וזה לא רק הרגש. זאת גם התחושה שאיתה אתה בא הביתה ואומר: אני הולך לקחת את התחושה הזאת ולעשות איתה משהו. אני הולך לחבק את אשתי ואת הילד שלי ולהבטיח להם ש"אם האהבה הזאת תרצה לשרוף אותי, אני אהיה הפחם המאושר בעולם".

 

(הופיע לראשונה, בגרסה קצת שונה, בפורום מוזיקה של Ynet)

אז כן, אני יודע שהוא עובד על אלבום חדש. אני יודע שלפעמים לאמן לא מתחשק להופיע, אני יודע שצריך להגיד תודה על הכל, הרי בדיוק השבוע אביב גדג' חוזר להופיע וזה אירוע לא קטן בפני עצמו, אבל זה לא משנה לי, אני גם יודע שיש יותר אנשים שמחכים שאריק איינשטיין יחזור להופיע, אז מה?
 

אירוע לא קטן בפני עצמו. גד והיהלומים בהופעה ראשונה לכבוד "אהבה"

 קריאה נוספת: אסף לבנון מראיין את שלום גד

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Jeronimo  On 26 ביולי 2007 at 1:36

    כבר הרבה זמן אני אומר שאם שלום גד היה עובד נכון, ואם היה לו שיווק נכון, הוא היה יכול להיות גדול וידוע כמעט כמו אהוד בנאי. לא ממש כמו אהוד, אבל in the neighborhood.

    יש לי ביקורת לא קטנה על העובדה שהבן-אדם שוטף מדרגות 20 שנה כדי שיוכל "להשקיע את כל מרצו במוסיקה", אבל מוציא דיסק פעם במליון ומופיע פעם בחצי מליון…
    אבל לפחות העובדה שהסיבה לצום ההופעות הפעם היא עבודה על אלבום חדש – מנחמת.

  • Jeronimo  On 26 ביולי 2007 at 1:38

    הפוסט הזה שלך הזכיר לי את הראיון שעשיתי איתו בזמנו (ושפורסם בפורום).
    נראה לי שאעלה אותו אצלי בקרוב.

  • תימורה  On 26 ביולי 2007 at 10:12

    הגישה העקבית שלך, המפחיתה מערכם של שירים בגלל היותם להיטים.

    אני חושבת כל כך הפוך, עד שהתזכורת הזאת
    עלולה לשמש עבורי כ"הקש ששבר את גב הגמל" ולהוציא ממני פוסט בנושא.

    ראה אוימת!

  • שרון ג  On 26 ביולי 2007 at 10:23

    עדיין שוטף רצפות?
    מוכשר, ענק, יכול היה להיות שלום חנוך הבא

    די, די, שאיזה חברת תקליטים ענקית תיקח אותו כבר

  • Jeronimo  On 26 ביולי 2007 at 11:24

    מסכים עם תימורה. באמת שאין שום סיבה לזלזל בלהיטים. בכלל, אני חושב שלא פעם יש קורלציה חזקה בין איכות השיר לבין הפיכתו ללהיט. מה לעשות, הרבה פעמים שירים הופכים למצליחים פשוט כי הם טובים יותר (ואני לא מדבר על נגזרות רוני סופרסטאר ושות'). "סוף המדבר" הוא אותו שיר נפלא עם טחינה ברדיו ובלעדיה. "עבדים" של סחרוף הוא שיר מצוין בלי שום קשר לכמות הפעמים שהושמע בגלגל"צ. "רוע לב" של שלום גד הוא לטעמי השיר הכי טוב שלו, ואני לא חושב שדעתי היתה משתנה גם אם הוא היה נטחן בגלגל"צ ברמה של "עכשיו טוב" של גלעד שגב.

    בכלל, אני לא מבין איך אפשר לשפוט שיר בהקשר של "כמה הוא הצליח". אני שומע שיר. אם הוא טוב אז הוא טוב, ואם הוא לא טוב אז הוא לא טוב. מה קשור לכמה הוא הצליח בחוץ או לא?

  • עמי  On 26 ביולי 2007 at 11:36

    אני לא מזלזל בלהיטים, אלא שבגלל אלמנט הטחינה, נמאס לי מהם יותר מהר. הרבה פעמים מדובר בשירים טובים בלי קשר להשמעות התכופות, אני מסכים בהחלט. 'סוף המדבר' הוא שיר מדהים ובלעדיו אולי לא הייתי מגלה את שלום בכלל. אבל היום, לשמוע ברדיו את 'רוע לב' ירגש אותי הרבה יותר.

    מצד שני, הטענה שלי הייתה, שלא פעם מוציאים לרדיו משהו שהרדיו יכול לאכול ולא מעיזים להוציא משהו שסוטה טיפה שמאלה או ימינה משם. ועוד יותר גרוע, זו הנטייה של הרדיו להשמיע שוב ושוב את השיר המוכר של האמן ולהתעלם מכל היתר.

  • שחר  On 26 ביולי 2007 at 12:00

    גם אני מצאתי את עצמי חוזר לשלום גד בשבוע האחרון, בעיקר ל"אהבה", תקליט שפעם אולי עוד אתייחס אליו בהרחבה, מעין מקרה מוזר של התמודדות עם ההצלחה הגדולה ועם השלכותיה, אשליותיה ואכזבותיה. קצת כמו This is Hardcore של Pulp, רק שהפעם ההצלחה היא של אביב וההתמודדות של שלום. ומתוך "אהבה" חזרתי בעיקר ל"חלומות נעורים", שיר שאם רק היו יותר אנשים מכירים אותו יכול היה לבוא במקום כל כך הרבה מלים אחרות מדוייקות וקולעות הרבה פחות שממלאות אינספור בלוגים אישיים, כי אכן "השנים הרי עוברות מהר, אבל הימים ארוכים", וחלומות נעורים, נו כן, בתחת שלי.

  • tal  On 26 ביולי 2007 at 16:01

    אבל הבעיה היא, שרוע לב, בדיוק בגלל שהוא השיר עצמו- לא היה נטחן בגלגלצ. לשיר כן צריך להיות מאפיין מסויים כדי שהוא יהיה להיט, כמובן שיש הרבה שירים נפלאים שיש להם בדיוק את אותם המאפיינים, גם לשלום גד.

    שלום! גם אני קוראת לך לחזור
    אם, מתישהו, תראה את זה

  • ריקי  On 26 ביולי 2007 at 20:44

    . שאתה כותב נורא נורא יפה עמי

  • שרון רז  On 26 ביולי 2007 at 22:16

    כתבת מאוד יפה, מאוד כנה, אמיתי ובהחלט נוגע.
    משום מה, אני לא הצלחתי להתחבר לגמרי למוזיקה שלו, של שלום גד, אבל לא ממש ניסיתי הרבה ולא בכוח. ראיתי אותו גם בהופעה בבארבי פעם ולא נפלתי אבל ללא קשר לטעם הספציפי שלי, נראה לי שהוא אדם מאוד מיוחד וגם פגשתי אותו ונראה לי שהוא איש מקסים, מוכשר וייחודי שכדאי שימשיך ליצור.

  • ג'וליה  On 26 ביולי 2007 at 22:22

    שלום הוא חידה מבחינתי. האיש לא מדבר הרבה, לא עושה הרבה רעש, לא עוטה על עצמו מערך של יחסי ציבור, לדעתי גם לא 'מחזיק מעצמו' כמו שאפשר היה לצפות ממנו- ולמרות הכל, הוא אחד האמנים הכי טובים שיש בארץ

    יש לו עוד משהו שאליו אני מתחברת וזו מבחינתי החידה אצלו- כשאני מקשיבה לדיסקים שלו, זה כמו להקשיב לדוקטורט על נבכי נשמתה של אישה. אין לי מושג איך הוא עושה את זה, אבל הוא כותב על נשים כאילו היו לו חיים קודמים שבהם הוא היה מומחה להתנהגות הנשית והכי מפחיד- זה שהוא גם גילה עלינו כמה דברים שאנחנו לא מודות שיש בנו.

    אני לא אנתח את השירים שלו כאן ועכשיו, זה יקח שעות… אז אני אזכיר שני משפטים שעבורי, אישית, נותנים את התחושה שלשלום יש רנטגן בעיניים:

    "לכל דבר שהיא עושה יש שתי סיבות, ולכל אשה יש את תחנת הרכבת שלה…"

    "מכל הגברים בעולם אני בוחרת בך, מכל הסיבות בעולם אני נשארת כאן"

    וגם "שומעים את התפילה שלך (מתוך 'סוף המדבר' והשיר "תהיה בסביבה" שהוא כולו תיאור עדין של מערכת יחסים בין גבר ואשה כשהשיגרה נוחתת…

    בקיצור, מדובר בחידה. יום אחד נצליח להוציא ממנו איך הוא הצליח…

  • אביבה  On 26 ביולי 2007 at 23:27

    שמתי במערכת היום שוב את תנועות מטאטא מהירות והתמוגגתי. גם את אהבה אני אוהבת, רצף של שירים קצרים, מכות קצובות ונוגעות, כמו רוק'נ'רולים ישנים..

  • ברחש  On 29 ביולי 2007 at 15:47

    איפה עדיין מוכרים את "תנועות מטאטא
    כי אני לא מוצא את זה כבר איזה זמן

  • עמי  On 29 ביולי 2007 at 17:20

    לדעתי יש עותקים באוזן, ואפשר לברר את זה אצלם בטל: 03-6215215,
    אם אתה מוכן לשלם מחיר מופקע ולהזמין דרך האינטרנט, לך ללינק הזה:
    http://he.israel-music.com/shalom_gad/quick_broom_movments/
    ב'מוזיקה נטו' משום מה האלבום הספציפי הזה לא מופיע, אבל אולי זה עניין זמני וגם שם שווה להרים טלפון: 03-6967220

  • y99  On 30 ביולי 2007 at 23:18

    שלום שלום ואין שלום.

    לכל מקום בארץ נסעתי ואסע לראות את האיש שכתב את 'הכריש', 'קביים' ו'הרצועה'.
    נכון כתבת לפני שנה וחצי ב ynet . זו מוזיקה שמשנה חיים למי שמוכן וסתמית למי שלא.

    "והיום הוא רק עוד יום
    כל מה שצריך עכשיו זה נס קטן"
    נס קטן אחד"

  • ליאור  On 31 ביולי 2007 at 1:16

    איזה איש

    אההההההההההההההה

  • אסף  On 22 באוגוסט 2007 at 8:42

    אז היית אמש בסינדרום
    ?
    ? ? ?

  • עמי  On 22 באוגוסט 2007 at 14:13

    לצערי לא הייתי. ולא באשמתי, באמת.

    בבארבי אני אהיה, וגם בכל ההופעות שאחר כך.
    ואני באמת משתוקק לשמוע איך היה אתמול.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: