היט מי בייבי ואן מור טיים, או שלא

באנגלית קוראים לתופעה הזאת “one hit wonder”, פלא של להיט אחד. חלק אינטגרלי מהווי הפופ העולמי: אמן מגיע כמעט משום מקום עם להיט ששומעים בכל מקום, מזמזמים בכל פינה, הרדיו טוחן את השיר. וזהו. אחר כך האמן נעלם. לפעמים זה מאד עצוב. תחילת הקריירה המוזיקלית היא גם פחות או יותר סופה.

בארץ יש לא מעט דוגמאות מעניינות לתופעה הזאת. את חלקן תזהו רק לפי שם השיר, אחרים, אולי לפי כמה שורות, בשירים אחדים בטח נתקלתם ולעולם לא תחברו את השיר למי ששר אותו.

אחת הדוגמאות המובהקות של התופעה היא השיר 'הקיץ האחרון' של להקת שפיות זמנית. הלהקה כבשה את המקום הראשון בתחרות "רוק ירוק" שארגנה עיריית ברעננה ב-1991. השיר היה ללהיט וזכה גם לתואר שיר השנה ומאז הוא משמש מעין המנון לבני נוער דיכאוניים. ( "אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות / כי השמיים גדולים והדמעות קטנות / תעצמו את העיניים כל גשם ראשון / ותחשבו עלי") האלבום הראשון של הלהקה רכב על הצלחת השיר הזה והניב מכירות נאות, אבל מי יכול לזמזם שיר אחר מתוכו שאיננו הלהיט הזה?

שאול צירלין הוא עוד אחד מפלאי החד-להיט. צירלין, שהוציא את אלבומו הראשון ב-87', יצא לרגע מאלמוניותו היחסית רק שנתיים אחר כך עם 'סוכר', בלדה הומוריסטית די חריגה ברפרטואר שלו. ("אני צריכה כפית סוכר / כפית סוכר אני רוצה ממך / כפית סוכר אני נורא צריכה ממך עד מחר"). אי אפשר היה לחמוק מהשיר הזה ברדיו במשך שבועות ארוכים. צירלין המשיך ליצור ולהופיע אבל לעולם ייזכר רק בגלל אותה כפית סוכר.

באותה תקופה בערך, פרץ לתודעה גם הישאם מסאלחה עם "בום בום / מדברים בולו בולו / בום בום / מבטיחים פקה פקה". שיר המחאה הפשוט זכה להשמעות רבות ואפילו לפארודיה. מסאלחה היה מורה בבית ספר בכפר קרע, אבל הוא לא הגיע משום מקום. "הייתי מפורסם מאד בסקטור הערבי", הוא אומר, "שרתי בערבית. ואז בא השיר הזה ונהייתי מפורסם בכל המדינה. ואחר כך, אולי בגלל עין רעה, אשתי ובן שלי חלו והייתי עסוק בטיפול בהם ואז הייתה האטה בקריירה".
איך זה שרק את השיר הזה זוכרים?
"תפסו אותי בשיר הזה. עשיתי אז תקליט שלם בעברית ולא שמו לב לשירים האחרים. המילים נגעו לכולם. היום זה עוד יותר גרוע. השיר מתאים לכל זמן". אין לו טרוניה שהוא נשכח. הוא התפרנס יפה כזמר ג'ינגלים ועכשיו הוא מתרכז שוב בשירה בערבית ומנחה ערבי קריוקי.

 

נכשלתי מול חומת האטימות

מוני ארנון היה חבר בלהקת האחים והאחיות, הלהקה שהקים וניהל גידי קורן. ארנון היה החבר היחיד ששרד את כל שינויי ההרכב. אחרי התפרקות הלהקה הוא הפך לטכנאי הקלטות, בעיקר בזמר המזרחי. ארנון: "כשעבדתי עם האחים והאחיות הייתי יושב במיקסים עם גידי. למדתי את הנושא והשתכללתי". בשנת 89' הוא החליט להוציא אלבום סולו. "הצטברו הרבה שירים במגירה", הוא מספר, "שירים שלא התאימו ללהקה".

שיר הנושא של האלבום נקרא 'תמונה שבורה' שארנון הלחין למילים של אסתָר שמיר. ("בסוף היום אני מביט בך מרחוק / ולפני תמונה שבורה / האהבה הותירה שממון עמוק / ואין לי דרך חזרה"). זה היה רוק בסיסי ומופק בפשטות שהבליטה את הטקסט היפה של שמיר. "באתי עם ציפיות גבוהות לאכזבה גדולה", משחזר ארנון, "לא ידעתי כמה צריך לעבוד קשה בשביל השמעות ברדיו. חשבתי שאם אתה מביא שיר יפה זה מספיק."

אז העורכים שמו רגל?
"העם פשוט לא יודע שזה קיים. מתווכי המוזיקה הם חומה בצורה שחצצה ביני לבין הקהל. לא נכשלתי אצל הקהל. נכשלתי בהבקעתה של חומת האטימות"
ואתה מרגיש מתוסכל בגלל זה?
"היום פחות. אמן יותר זה צורך נפשי לקבל הערכה מהסביבה ואני צריך את זה פחות לשמחתי. זה נשמע יפה שאתה מקריב את חייך למען האמנות אבל זה די סבל. אם אתה יוצר יצירה ולא מקבלים אותה, אתה נכנס הרבה לדיכאונות. מהרגע שמיתנתי את ההזדקקות, יותר קל לי. פול סיימון שר 'ככל שאתה שואף יותר למטרה ככה אתה נדחף יותר אחורה'. היום דברים באים יותר בקלות". היום ארנון מופיע עם הרכב חדש של האחיות והאחיות ששרים גם שירים שלו, והוא גם מופיע בצמד עם לארי פוגל בשירי סיימון וגרפונקל. המופע, באופן לא מפתיע, זוכה להצלחה מרובה ברחבי הארץ.

 

להעריך מוזיקה ששורדת 

מירון מינסטר שירת בלהקת פיקוד מרכז כקלידן. זה היה כשחודשו הלהקות הצבאיות אחרי תקופת רפול. הוא הלחין שני שירים לאלבומה המצליח של נורית גלרון, 'משהו בלבבה', את השירים 'נפרדנו כך ' ו'קשר השתיקה'. ב- 93' הוציא מינסטר את אלבום סולו, 'מדינה חמה'. גם כאן היה שיר הנושא ללהיט. שיר קצת ציני, ליטוף אוהב על לחייה של מדינת החמסינים שלנו. הפזמון שלו כלל את השורה הבלתי נשכחת והכל כך נכונה אצלנו, "וככל שפחות שמחים / כך יותר חוגגים".

האלבום ההוא היה אפיזודי לא רק מבחינת הקהל, מסתבר. מינסטר מעדיף את היצירה שמאחורי הקלעים. "לפני האלבום כתבתי שירים לנורית, לדצים, ללהקות נוער", אומר מינסטר, "זה היה סוג של ביטוי. בדרך כלל אני מאחורי הבמה. התחשק לי לעשות משהו שאני שר בו. יש לי עוד הרבה חומר"

הופתעת מההצלחה של השיר?
מינסטר: "שמחתי והופתעתי. זה לא שחשבתי שזה לא יכול לקרות, אבל זה חרג מעבר לפרופורציות. בשבוע הראשון נתקלתי בו המון ברדיו. ועד היום משמיעים אותו. אבל אתה יודע, מה שמצחיק זה שהרבה חושבים שדני רובס שר אותו, אומרים לי 'מה, זה אתה שר?'"

מינסטר לא מתוסכל כי מבחינתו מרכז הפעילות שלו היה ונשאר הלחנה, עיבוד והפקה. "ב'תלמה ילין' לימדו אותי להעריך מוזיקה ששורדת, באך שרד עד היום. ככה זה גם במוזיקה קלה. לא לכתוב סינגל שיישאר חודשיים וייעלם בזרם. אני שמח לראות עד היום את 'מדינה חמה' בדוחות שאני מקבל מאקו"ם, או את הראל סקעת שר באודישנים ל'כוכב נולד' שיר שאני הלחנתי".
יהיה המשך ל'מדינה חמה'?
"כתבתי עוד תקליט וגנזתי אותו. גמרתי את שלב ההקלטות ואני אוהב אותו, אבל כשהייתי צריך לטפל בשיווק בדיוק התחתנתי ובניתי בית. ואם אתה לא כל כולך בעניין הזה, אין טעם. התקליט מחכה ליום אחד. כשיבואו כמה חודשים של קריזה ואז אני אוציא אותו."
ועד אז?
"כמעט כל שנה בחנוכה אני עושה משהו לילדים. הלחנתי שירים למחזמר 'ספר הג'ונגל' עם חנוך רוזן ותום אבני, שהוא בעצם תגלית שלי. הייתי המנהל המוזיקלי של ארבעה פסטיגלים, הלחנתי מוזיקה להצגת הילדים 'מעלה הקרחות' של אפריים סידון. אני נשאר בהפקה".
 

הפלא היכה פעמיים

הסיפור של עמי לוי הוא עוד יותר מעניין. בגיל 15 הוא כתב את  'זיווה'. אחר כך הוא היה חבר ב'פוליאנה פרנק' ונשאר בצד כשסולנית ההרכב, שרון בן עזר, הפכה את השיר ללהיט. שנים אחר כך, הוא הקים להקה משלו, 'החשמליות'. לוי הקליט את השיר מחדש עם הלהקה, אבל הביצוע הזה נשאר עדיין נחלתם של מעטים בהשוואה לאלה מכירים את הביצוע של בן עזר. החשמליות זכו לצ'אנס משלהם, כאשר השיר 'לונדון' אותו כתב לוי, הצליח להיכנס לפלייליסט והפך ללהיט. למרות הלהיט, האלבום של הלהקה, 'אחר כך בא הגשם', לא זכה להצלחה והשאיר את החברים בעיקר עם חובות.

ההצלחה של 'זיוה' השאירה אותך מאחור. השיר לחלוטין איננו מזוהה איתך. איך אתה מרגיש כלפי זה?
לוי: "אני זוכר את היום ששרון הודיעה לי שהיא מעונינת לבצע את השיר. הייתי די מופתע משום שלא חשבתי אי פעם להקליט את השיר הזה בעצמי, בשל הטקסט הבוטה שלו. כך שאם שרון לא היתה מקליטה את השיר הוא עדיין היה יכול לשכב במגירה. מבחינתי שרון לקחה אותו שני צעדים קדימה. היא נתנה לו ביצוע יפיפה. ויותר ממגיע לה להנות מההצלחה שלו". 
אם 'זיוה' הייתה עלולה להישאר במגירה של לוי עד היום, לגבי 'לונדון' הייתה תחושה של להיט בפוטנציה. לוי: "'לונדון' נולד ממקום מאוד עמוק בתוך הנשמה. במהלך כל העבודה עליו היתה לי תחושה מאוד נרגשת וטעונה, עד כדי כך שלא יכולתי לשפוט אם מדובר בשגעון פרטי שלי, או באמת בשיר מוצלח. בועז כהן, (קלידן הלהקה) סימן אותו מיד כלהיט".
 
האם אתה מרגיש שהמדיה חוסמת שירים טובים מלהפוך ללהיטים?
"תחנות הרדיו, כפי שהן בנויות, מנסות לספק את הקהל ולזכות ברייטינג, כמעט בכל מחיר. לצורך כך הם יורדים נמוך מאוד. כחלק מהעניין הם גם מחליטים מראש, עבור המאזינים, מה הם אמורים לאהוב ומה לא. חלק מההחלטות הללו אבסורדיות, קפריזיות, ומותירות הרבה מדי שירים טובים בחוץ, ולחילופין נותנות זכות קיום להרבה מאוד זבל. מבחינתי, כמאזין, היה נכון יותר אם השוק היה מחולק לפלחים. כלומר תחנות המשדרות סוג מסוים של מוזיקה בלבד.

נדמה שגם שירים שהופכים ללהיטים לא פעם אינם מביאים ליוצרם הכרה וקהל, מה דעתך ?
"כמובן. לא חסרות דוגמאות. ההצלחה תלויה גורמים רבים, ולפעמים, למרות הלהיט ברדיו, היא איננה מתרחשת. לי בכל אופן יש סיפוק עצום כאשר מישהו שומע שיר של החשמליות, ומשהו מהשיר נוגע בו, בחיים שלו. נתקלתי בכמה תגובות מרגשות לשירים של החשמליות שכתבו אנשים ברשת. זו תחושה מדהימה, לדעת שנגעת במישהו".   

 

המאמר הופיע בגרסה שונה במקצת לפני שלוש שנים בעיתון 'מקור ראשון'.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דינה  On 13 באוקטובר 2007 at 20:05

    "מצעד ואן היט וונדר"
    והחליט לשכתב אותו?

  • עמי  On 13 באוקטובר 2007 at 20:28

    ואם תשימי לב להערה בסוף, הטקסט הזה כבר בן שלוש, ככה ש…

  • עומר.  On 14 באוקטובר 2007 at 2:41

    יש הרבה זמרים כאלה… אני זוכר שראיתי את אבי קושניר מספר על הופעה בסקוטלנד (אם אני זוכר נכון) בת שעתיים (!) של שיר הבטלנים, אחרי שהם הופחעו איתו באירוויזיון.

    מקור ראשון עיתון נהדר לטעמי. אתה עדיין כותב שם?
    הכרת אולי את מייקל כריש?

  • עמי  On 14 באוקטובר 2007 at 12:25

    לצערי אני כבר הרבה זמן לא כותב ב'מקור ראשון', למעשה מאז ינואר 2006. אז הקים המוציא לאור הממולח של 'מקור ראשון' את החינמון המצליח 'ישראלי'.
    'ישראלי' עזר לו לרוקן טוב טוב את כיסיו כך שלא נשאר כסף למוסף תרבות רציני או לאיזשהו עניין אחר במערכת 'מקור ראשון'.

  • ג'וליה  On 17 באוקטובר 2007 at 13:42

    יש לך אמון מופלא באנשים, ויכולת מופלאה לפרגן. פשוט לקנא בך.

  • מיכל  On 10 באוגוסט 2008 at 21:07

    מוסיקאי ענק!!!
    ואני לא המעריצה היחידה!

  • שירים להורדה  On 12 בינואר 2011 at 23:41

    מילים כדורבנות, זה ממש בעיה לכתוב אלבום שלם ולגרום לקהל להתחבר לרובו אם לא לכולו!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: