יש לי בעיה עם שלומי שבן, אני מודה. לא נשפכתי מהאלבום הראשון שלו, לא הדבקתי סטיקר של 'פסנתר, אתה חסר' כאשר האלבום השני התעכב, ועכשיו משהאלבום כבר כאן, אני מתיישב כדי להסביר מה העניין הזה.
נתחיל בדברים שהם קונצנזוס ושגם אני לא מוצא שום סיבה לקרוא עליהם תיגר: שלומי שבן הוא פסנתרן וירטואוז. היכולת שלו על הקלידים מרשימה ואפילו עותקת נשימה. הבחור מוכשר גם ככותב מילים וכמלחין, אבל הכישרון הזה הוא בעיקר פוטנציאל. המימוש, יותר משהוא מוצלח, הוא מתסכל, שלא לומר מעצבן. והנה ההסבר.
כמו שאני יומרני
אז מה היה לנו: מוזיקאי שהוחתם על ידי חברת תקליטים גדולה עוד לפני שהקליט צליל אחד ומבלי שעלה על במה אפילו פעם אחת. האיש נכנס לאולפן ומביא אלבום מלא ב"יציאות" (להלן: 'אל תדברי על אריק', 'כולם אומרים את צוחקת לי בפנים', 'שרמוטה פוריטנית'), אבל ללא נשמה אמיתית. המון מאמץ לעשות רושם, אבל שום נכונות להתמסר באמת. ומסכם הנחתום: "הלוואי והייתי עמוק כמו שאני יומרני".
אז מה נשתנה. שבן
אז מה נשתנה? שבן של 'עיר' הוא אמן הרבה יותר משופשף, אם מדובר בהופעות ואם מדובר בעבודה באולפן, לבד ועם שותפים. זה מוביל תוצאה משופרת. אין ספק שהאלבום החדש הרבה יותר טוב מהקודם. אלא ששבן ממשיך לפתח את שנאת הנשים שלו ואת הגיגנות הפיק אפ שהרימו ראש באלבום הראשון. הפעם זה עשוי יותר טוב, ועדיין ראוי לגנאי.
בואו ניקח לדוגמה את 'אינטואיציה'. ב'אינטואיציה' הוא נשאר במערכת יחסים עם בחורה לא חכמה, כשהוא מקווה לאזור קצת אומץ כדי לזרוק אותה. עד כאן, סיפור מוכר. אבל שבן לא מסתפק בזה הוא חייב לנעוץ את הסכין בבחורה הקונקרטית, שכנראה קיימת ויודעת היטב במה דברים אמורים. שימו לב: "והלילה אחרי ההופעה היא תשאל אותי / על מי נכתב השיר / ואני אומר לא כל שיר נכתב על / והיא תיקח אותי אליה שותקת / יודעת שאני יודע". רק חסר ששבן יצרף לשיר את מספר הטלפון של המסכנה. איזו יהירות מסלידה, איזו עזות מצח מחוצפת. אפשר רק לומר שבימים ששבן התרכז בשרמוטות פוריטניות, הוא לפחות שמר קצת על עמימות, או על מרחק סביר מגיבורת השיר המושמצת. יוצר צריך לאהוב את הדמויות שלו, או לפחות לנסות. שבן מתנשא מעליהן, לועג להן, דוקר ומעליב אותן. הוא לא עושה את זה בטעות או בהתקף כעס יצירתי, אלא פשוט כי הוא יכול.
משורר הפיק אפ בר. שבן בעיר
כשזה לא זז, זה באמת לא זז
שבן נותן מופע מרהיב של השפעות וטעמים, אם זה במילים ואם בלחנים. ב'ניו אייג' וומן' הוא משחק בלהיות מאיר אריאל ותוך כדי כך להחביא כל מיני מראי מקומות למיטיבי לכת וליודעי דבר. הוא קורץ לנו כשהטקסט שלו מתכתב עם הסמיתס, עם דילן, עם אלתרמן, עם כל מי שיכול לסמן אותו כאיש תרבות. מכיר הכל, ידען, משכיל. ובעצם, ניים דרופר.
אבל לא רק במילים ובמוזיקה שבן מתחפש בלי הפסקה. ב'הומור' הוא מתעקש להישמע כמו אסף אמדורסקי (והטקסט נשמע כמו וריאציה על 'שיר הספינה' של ניק קייב), ב'גור חתולים' הוא נורא רוצה להראות לנו שהוא שמע על הגלאם ועל פאלצטים נוטפי סקס אפיל ושהוא גם יכול. אז כן, אני מודה, הוא יכול. אבל מה זה שווה
אז מה אני רוצה ממנו? שיתבגר. שיתגבר על הצורך להשוויץ ביכולותיו. שיתחבר לרגש של עצמו במקום למפות במבט זוויתי וציני את העיר תל אביב או את מבחר רווקותיה. אני רוצה שייגע בי כמאזין ולא שיתזז אותי לתור אחר מעט הרגעים שבהם הוא באמת מחצין רגש, או מרשה לעצמו להיות פגיע. אלבום פעם בשבע שנים זה לא מספיק, אבל יותר גרוע לגעת רק פעמיים במהלך 13 שירים. או כמו ששבן מיטיב לתאר בעצמו: "כשזה לא זז, זה באמת לא זז, מה…?".
שלומי שבן, 'עיר'. אן-אם-סי
33veshlish
33 ושליש - האתר של עמי ברנד 
תגובות
קניתי את האלבום ולא אהבתי אותו, לא ידעתי לנסח למה, ונתת לי הסברים מאלפים. יופי של פוסט.
גם בי לא נוגעת המוסיקה של שבן, כל-כך לא נוגעת שאין לי צורך להתריס "מה תעשו לי" או לדרוש ממנו התחברות לרגש.
את הביקורות שלך לעומת זאת, אני קוראת דיי הרבה ונהנית לא מעט.
זה מקנה לי – לדעתי – את הזכות להמליץ לך לכתוב כאלה על מוסיקה שכן נוגעת לך, להתגבר על הצורך להשוויץ ביכולתייך או למפות במבט ציני את האמן שאתה לא אוהב.
ולא שאתה לא יכול, אבל כשקוראים אותך קשה להשתחרר מההרגשה ששבן לא באמת מעצבן אותך, כמו שאתה מרגיש שאתה פשוט יכול עליו.
בלי חיבה, בלי חמלה, רק דקירות.
מאוד מנומקת הביקורת, אבל בלי רגש. ובפארפרזה על הפארפרזה, כשזה לא זז, זה באמת לא זזז.
כתבת נפלא. נוגע. אמיתי. והוצאת את הערמונים מהאש. הוא לא היחידי שעושה מוסיקה שדרכה באה לידי ביטוי השנאה למין הנשי, והוא גם לא האחרון. הצעירים כנראה מתחברים אליו, השנאה הזאת לנשים צעירות, נובעת מעניין כוחני, ממשחק כוחני, ומסוג של התנגחות והתנצחות דרך נשים צעירות- בכל מה שזז
כדאי לך לעשות איזה מחקר קטן לגבי כמויות הטקסטים המולחנים שבהם נפוצה סוג כזה של התנשאות ושנאת נשים, תבדוק, אפשר לעשות על זה דוקטורט.
וגם הטיפול שלו בבעיות אישיות של דויד אבידן נהדר. יש עוד שיר או שניים מצויינים ב"עיר", שהוא דיסק הרבה הרבה הרבה יותר טוב מאלבום הבכורה שלו
כבר חשבתי שאני לבד במערכה הזאת. בהתחשב בקונצנזוס שיש סביבו, חשבתי שהבעיה היא אצלי.
גם אני לא יכול להתווכח על כישורי הנגינה שלו, הבעיה היא שהשירים פשוט לא מספיק טובים ומעניינים. בדיסק החדש יש לו שיר אחד באמת מעולה-האזרח האחד- וחוץ ממנו עוד שניים שלושה שירים חביבים.
עוד בעיה מרכזית שמציקה לי אישית היא היומרנות
שיש בכתיבה שלו. שלא תבין לא נכון,אני בעד טקסטים מקוריים ומאתגרים אך לפעמים נדמה כאילו הוא מנסה לדחוף בכוח מילים גבוהות שלא תואמות לרוח השיר. ככה אני חושב לפחות.
למה לא סיפרו לי?
גדול 🙂
אני חושב שאתה שופט אותו לחומר. בחלק זה זכותך. לא כולם חייבים לאהוב אותו דבר. אבל לפעמים אתה גם שופט אותו לא בצדק. למשל ב"אינטואיציה" יש הרבה יורת שנאה עצמית משנאת נשים.
מה שהפריע לי באלבום זה דוקא ההפקה. לא מעט מהשירים מופקים יותר מידי. בחלק מהם יש זנבות מעצבנים בסופם. מה שייך קטע הבוזוקי ב"אזרח ה1"? סתם מחרב את האווירה הדחוסה של השיר. וקטע הכינורות הסנטימנטלי ב"מסיבת חוף" כל כך מעצבן, שאני פשוט עצרתי כמה פעמים את השיר כשהוא הגיע אליו.
האמת שאני אף פעם לא אהבתי את שבן, המילים שלו אינפנטיליות והביצוע הווקאלי משעמם, אבל… דווקא הפתיעה אותי כשלאחרונה שמעתי ביצועים שפורטיס עשה איתו כששבן רק מנגן ולא שר הוא דווקא גדול, ואפילו אימץ לעצמו את המראה של דילן הצעיר, אז דילן הוא לא ועדיף גם שלא יכתוב או ישיר אבל שיתופי פעולה שלו עם אמנים טובים כנראה יכולים לפעול טוב
אילו מילים נכונות. אני גם חשבתי ש"אינטואיציה" זה שיר עדות עצמית לצביעות, חוסר יושרה ולשון הרע, וזה כל כך רע, גם כשמתווספת לזה היומרה למגניבות, כמה שזה דוחה. חבל על שלומי שבן שמרגיש שיש בו איפשהו
גם נשמה
אני אוהב את "עיר" של שלומי שבן, שיכול היה להשתלב יפה ב-1978, בין הראשון של שלמה יידוב לבין הראשון של יוני רכטר. אני חושב שככל שהוא ירבה להלחין שירי משוררים, כך הוא יזרח ויפרח.
הזמנתי אותו להופיע בשני ערבי משוררים שהפקתי. בערב ביאליק הוא ביצע (עם ברי סחרוף) את "לעבודה ולמלאכה" ובערב אבידן הוא ביצע (עם רונה קינן) את "בעיות אישיות" – פעמיים בינגו.
יש ב"עיר" רגעים נהדרים ממש, לטעמי, אבל אני מבין את אלה שלא מתים על האלבום
יש שירים שאהבתי ושירים שפחות.
חבר סיפר שהוא לא אהב את האלבום, אבל משום מה האזין לו בכל זאת שוב ושוב ובסוף נשבה.
ניכר בו לטעמי עודף מאמץ.
לריקי ולאורית – תודה על מהחמאות.
אורית – אני דווקא חושב שאני כותב הרבה יותר על דברים שאני אוהב מאשר ההיפך. אני כותב על דברים שאני לא אוהב לא כדי להוכיח שאני יכול, אלא כי אם אתה טוען להחזיק עמדה מנומקת לגבי דברים שאתה מבין בהם, במקרה זה מוזיקה, אי אפשר להתעלם מתופעות בולטות בהישגן השלילי. שלומי שבן איננו הערת אגב שולית. הוא אמן בולט ואיכותי. זו הסיבה שאני רואה צורך לתייחס אליו גם אם לא אהבתי את מה שהוא עושה.
הכותרת היא פרובוקטיבית, אבל תסכימי איתי שהטקסט עצמו איננו בוטה או מעליב. אני מנסה לנתח ולתאר את מה שאני שומע ולהביע את דעתי.
אין ספק שדעתי אינה קובעת. לא כולם צריכים להסכים איתי ואינני מחזיק את האמת האבסולוטית ביד. אני אומר את שלי ושמח כשיש דיון.
מגיבה אחת – אני לא יודע אם ייצא לי לעשות מחקר, אבל אני בהחלט יודע על מה את מדברת. אני חושב שזה יותר מטריד אותי אצל שבן כי אני מאמין שהוא יכול אחרת. מאריק ברמן אני לא מצפה לכלום.
החזאי- הטיפול בדילן מוצלח כי שבן הוא אמן מבצע מוכשר, ואני לא חולק על זה. לגבי אבידן: מצא מיזנטרופ את אביו הרוחני. וכן, גם 'בעיות אישיות' עובד טוב.
גדי – פעם ראשונה אצלי. כבוד. לא יודע, זו התחושה הסובייקטיבית שלי, שיש קונצנזוס. ובכל מקרה, אני לא בוחר את המוזיקה שאני אוהב לפי הקונצנזוס.
עמנואל – מסכים שיש ב'אינטואיציה' גם שנאה עצמית, אבל זה נוגע יותר לפסיכולוגיה של שבן ולכן לא הלכתי עד שם. אם אנחנו כבר נדרשים לזה, יש לשבן סוג של תיעוב עצמי המשולב בהתקפים של גדלות.
העומס ההפקתי שאתה מדבר עליו הוא המשך ישיר של הצורך להראות שהוא יכול הכל ויודע הכל. וכן, כל המוסיף גורע ועדיף קצר וקולע.
לבועז ובעז – לדעתי, ככל ששבן יתרכז בשירי משוררים, או שירים שלא הוא כתב להם את המילים, כמו במקרים של שיתופי פעולה, הוא יהיה הרבה יותר טוב. כמבצע – כזמר וכפסנתרן הוא מרשים ביותר. תקליט משירי אבידן יכול להיות שיחוק אמיתי.
הטענה שלי אינה נגד הביקורת המנומקת או אי האהבה שלך לשבן, אלא נגד העובדה שלתחושתי (ואני הראשונה שאגיד שזה סובייקטיבי), הביקורת שלך לא נכתבה ממקום של רגש (וגם כעס הוא מקום כזה) אלא ממקום מאוד מרוחק.
ולא תמיד יש פגם בביקורות שכלתניות וקרות, אלא שכשאתה כותב (ואני שוב אדגיש את "לטעמי האישי")כאלה, אובד הקסם שיש בביקורת שלך.
אתה מנומק ודעתן ושכלתני גם בביקורות בהן אתה מושקע רגשית, לטעמי הניצוץ שהיה חסר בביקורת הזו הוא בדיוק היעדרו של איזשהו רגש.
כמה שהאלבום הזה לא יהיה טוב, עדיין הוא הכי טוב שיצא בזמן האחרון.
מהבודדים שלא בא עאלק להתחרע לנו על הרגש ונפשו הפצועה.
זה אופיו של שבן כנראה.
לא הייתי מחליף עם תחליפי מוזיקה כמו של נועם רותם (המהולל לעייפה) למשל.
אז לא יודע אם זה יחסי, אבל במקרה הכי גרוע, זה הרע במיעוטו, על אף שאנ חושב שהאלבום כשלעצמו די טוב, ויותר מזה.
כל מי וגם את – שמפרידים בין רגש לשכל, לא מבינים לא בזה ולא בזה. ולא יודעים לגעת בעניין עצמו.
אנשים לא מתחלקים לרגש או לשכל, ההגדרות האלה מעייפות, הן בלי בשר ובלי משמעות.
כנראה שלא הבנת את הטקסט של עמי.
עמי לדעתי בכלל לא פועל מהמקום של רגש או שכל, הוא כותב מנומק ומושכל בדיוק כפי שהוא ציין, וכותב את האמת שלו.
תקראי שוב. לא הפרדתי. להיפך, כתבתי שבהביקורות שאהבתי בעבר וניכר בהן רגש, לא נעדרו גם שכל ודעתנות.
הביקורת הזו לדעתי נעדרת רגש. לא בגלל שהיא שכלתנית היא נעדרת, אלא בגלל ששבן כנראה לא באמת מזיז לברנד ברמה הרגשית (ככה זה נקרא לי).
ובהיעדר אותו תמהיל של שכלתנות ורגש, הביקורת הרק-שכלתנית של עמי, לא עושה לי את זה.
היא סלנג, שפת רחוב.
חבל שאת לא יודעת שאי אפשר לחלק שכל ורגש לשני חלקים, ניסו, הניתוח לא הצליח.
מה שנראה לך לא רלוונטי לאמירה המדוייקת של עמי
אז לא נראה לך, שיהיה.
לחזור על אותה תגובה פעמים לא יהפוך אותה לפחות לוקה-בהבנת הנקרא.
למה את כל כך תוקפנית? יחצנית של שבן?
כולם מחוייבים לאהוב אותו ?
מי שלא גזר דין מוות???????????
התגובות שלך מחשידות כתגובות שבאות מטעם.
אם תסתכל בתגובה הראשונה שלי, תוכל לראות וידוי חושפני על אי החיבה שלי למוסיקה של שבן.
התגובות שלי מתייחסות לטיב הביקורת של עמי (שאותו אני אוהבת לקרוא), ולאו דווקא למושא הביקורת.
אם את לא מחבבת את שבן למה את מרשה לעצמך להעביר ביקורת על חוסר חיבה של מישהו אחר?
איפה ההגיון שלך?
אני דווקא הבנתי את השיר"אינטואיציה בצורה שונה לחלוטין ממך, לדעתי בשיר הוא מבקר את עצמו וטוען איך בחור חושב שכמוהו לא מסוגל להתנתק מהקשר שהוא לא רוצה. ומי שחזק פה זו דווקא הבחורה שממשיכה בשלה.
מאיפה האינפורמציה שהסיפור אמיתי וחסר רק מס הטלפון של הבחורה,אני חושבת שיש לך איזושהיא בעיה שהשיר הזה מעורר אצלך תגובה כזאת.
שאינה מקצועית לאדם שטוען שהוא מבקר מוזיקה,לפתע נהיית גם פסיכולוג שמנתח את שבן.
מאין יש לך את החוצפה הזאת.
היא לא אינטלגנטית בכלל, אומר שבן
מאשים אותה שהיא אומרת שהוא יפה ורוצה וגומר
איתה יחסים, כי היא לא אינטלגנטית בכלל.
אולי כי היא נותנת מהר מדיי?
נמאס לו ממנה מהר מדיי?
נמאס לו ממנה מהר מדיי כי היא לא אינטלגנטית בכלל.
גם את לא אינטלגנטית בכלל, אם נדמה לך שהיא
אינטלגנטית מאוד.
אין קשר לבחורה הממשיכה בשלה, לא עליה נכתב השיר אלא עליו.
אני מציעה שתקרא את השיר מחדש,אני לא ארד לרמתך ואדון ברמת האינטליגנציה שלך, אבל כדאי שתקח שעור בהבנת הנקרא.אל תטרח לענות אני לא מתכוונת להתיחס לאנשים בוטים ולא עיניניים ,אתה בבעיה רצינית .
האשה יוצאת גדולה והשבן שפן קטן.
על ראש הגנב בוער הכובע, כל משפט שני זה שם
היא לא אינטלגנטית, והוא כן אינטלגנטי??????????????
מי שמזלזל בנשים הוא לא אינטלגנטי!
בול. כתבת את מה שאני חושב לעצמי.
אתה כותב מה שאני אוהב ואיך שאני אוהב לקרוא.
זה עונג אמיתי,. תודה לך.
הארוכה הזו חשבתי שלא יהיה מה להוסיף, אבל אחרי שקראתי את רובן ככולן אני מוצא לנכון לכתוב את הדברים הבאים: נתחיל בזה שעמי, כידוע לך אני מכבד מאוד את טעמך, אבל צר לי על מה שכתבת הפעם. אני מבין עם כל הכבוד כמה שפיספסת את היצירה הזאת וככל הנראה גם את הקודמת.
לצערי אפשר לומר את מה שכתבת על לא מעט דיסקים אחרים, מתוכם גם כאלה שמשום מה רבים רק משבחים. אני כמובן לא מוצא בכך שיש הרבה שאוהבים משהו מסויים שהוא טוב, ראה לדוגמא את המגפה ששמה "כוכב נולד". סליחה אם אני משתמש במילה קצת בוטה, אני פשוט חש חלחלה בלתי פוסקת ככל שהתוכנית הזאת זוכה ליותר עונות.
כפי שפתחתי את דבריי אולי הכל עניין של טעם, אבל אני לא מוצא את היומרה שכפי שהבנתי כלכך מפריעה לך אצל שלומי שבן ומעניין אם יש עוד יוצרים שמפריעים לך בקטע הזה. אני חושב שבלי יומרה אי-אפשר ליצור יצירות גדולות, במילים אחרות אין מה לעשות זה חלק מהאמונה של היוצר בעצמו. היומרה ששבן מדבר עליה בדיסק הראשון שלו הוא שהמנגינה אם לא שמת לב מזכירה את רנדי ניומן ואולי שלומי שבן היה איפשהו רוצה להיחשב לרנדי ניומן כמו רבים שאוהבים להגדיר את עצמם כדילנים הישראלים, אחרי הכל הוא עילוי ועד כמה שזכור לי הוא התבלט עוד מגיל צעיר (הרבה זמן לפני שהתפרסם) מאוד בכישרון הרב שיש לו על פסנתר, ולדעתי עד היום הוא רק הראה את קצה קצהו.
איך אני מוצאת את המילים של השיר את יפה?