נו מור מוריסי פור מי

מי שמכיר אותי יודע שהסמיתס הם מעבר למוזיקה בשבילי. בדיאגרמת וון של הנפש שלי, האהבה שלי למוזיקה איננה כוללת את הסמיתס. אני אוהב מוזיקה ואני אוהב את הסמיתס. הלהקה ההיא איננה רק "מוזיקה" עבורי ולכן מעולם לא הייתה חלק מהתשוקה שלי לאמנות הנקראת מוזיקה.

מוזיקה היא אמנות נשגבת, לא הייתי רוצה לחיות בלעדיה, אבל הסמיתס הם יותר מזה. הסמיתס הצילו את חיי. מוריסי ככותב שירים וכזמר היה הקול שקרא אלי בחשיכה הגדולה של הנעורים. הוא לא הבטיח עתיד טוב יותר, פתרונות קסם או קתרזיס מזוייף, הוא פשוט ידע מה עובר לי בראש וניסח את הדברים האלה הרבה יותר טוב ממני.

הרקמה הצלקתית

זה לא קורה הרבה. אם אתה אוהב מוזיקה, מן הסתם תפגוש אמנים שירגשו אותך, ימלאו אותך התלהבות ותשוקה או התפעמות גדולה. אבל המקרים שבהם היצירה מבקיעה דרך אל תוך מקום עמוק ופרטי שלך, כזה שחשבת שרק אתה מכיר ושלפעמים לא ידעת אפילו לתת לו שם – זה סוג של נס. כמו לגלות אח אובד, אחרי שהיית בטוח במשך שנים שהוא מת באיזה אסון טבע.


הבקיעו דרך אל מקום פרטי מאוד. הסמיתס

מוריסי של "hand in glove", ושל "what she said" היה הדובר הפרטי שלי. העובדה שיש לסחורה שלו עוד קונים חוץ ממני, הייתה הפתעה גמורה, הרי למי איכפת בכלל מה עובר עליי? זה רק אני והשטויות שלי, לא? אל תבינו לא נכון, זה לא שרציתי אותם לעצמי וחשבתי שהעובדה שהלהקה מצליחה פוגמת במסר שלה, או במה שאני מרגיש כלפיה, אבל זה היה משונה.

הסמיתס, כמו ג'וי דיוויז'ן, לא היתה רק להקת דיכאון שכתבה על בדידות וחוסר תקשורת. היה שם גם הומור, ואירוניה בריאה וחוש מפותח לתרבות הפופ. מוריסי ניהל דיאלוג מתוחכם עם הקהל שלו ועם המדיה. הוא היה גאה להיות מה שהוא, גם כשזה הציג אותו כמלא פאתוס או כשזה עורר לעג בקרב אנשים מסוימים.


שלח יד מתוך התקליטים. מוריסי בהופעה

הטקס הזה, שקיים עד היום בהופעות של מוריסי, שבו הקהל מבקש לעלות לבמה רק כדי לחבק אותו ולהיות מגורש החוצה על ידי הסדרנים, הוא לא פולחן ריק של תרבות המאלילה כוכבי פופ. הם רוצים לחבק אותו כי הוא חיבק אותם, דרך השירים, דרך המילים, שלח יד מתוך התקליטים וליטף את הרקמה הצלקתית שהם נושאים איתם.

כשהסמיתס התפרקו, מיהרו בעיתונות הבריטית להתנער ממוריסי. בבת אחת, מדובר של דור, הוא הפך לאיזו דמות של "מי שהיה". אני נשארתי איתו והוא עדיין לא אכזב. עם כל החולשות, "ויוה הייט", "bona drag", ואפילו "kill uncle", הכילו שירים ראויים. הוא עדיין דיבר עליי.

פוזה מוחלטת, סימני ריקבון

לקח לו זמן להגיע לנקודה שבה השירים שלו הפכו לפוזה מוחלטת, לעיתים רקובה מבחינה אידיאולוגית או עקרה מבחינה רגשית ויצירתית. המנוע התחיל לקרטע ופתאום כבר לא חיכיתי לאלבום חדש של מוריסי, גם לא לסינגל. אפילו לקסמים שהתחבאו בבי-סיידס כבר לא היה מקום. זאת הסיבה שאני לא מתכוון להגיע בסוף החודש לדשא של פארק הירקון. הפוזה ניצחה. האיש שהיה פעם מוריסי, כבר לא נמצא שם.

ההחלטיות הזאת, מתודלקת מן הסתם גם בעובדה שכבר זכיתי לראות אותו פעם אחת על במה. למזלי, זה עוד היה בימים הטובים. אוקטובר 91'. המרסמית אודאון, לפני שהפך להמרסמית אפולו ולפני שהאיש עם הבלורית הפך לתושב קבע באל. איי. הוא לא שר בתקופה ההיא שום שיר של הסמיתס, אבל זה היה בסדר כי השירים של תקופת הסולו היו מצוינים.


המשיך לשיר את אותו השיר. מוריסי והמיקרופון

 

לא ראיתי ב-"november spawnd a monster" שיר פחות טוב מ-"never had no one ever". הוא המשיך לשיר את אותו שיר, ושמר על רמה נאותה של המשכיות. אז הלחנים של סטיבן סטריט לא הגביהו עוף לגבהים של ג'וני מאר, אבל התוכן הפנימי המשיך לתקשר עם הרקמה הצלקתית ההיא.

 

כבר לא הוא

מוריסי תמיד היה דעתן. איש משכיל עם לשון חדה ומשתלחת. פעם הוא אמר על דייוויד בואי ש"הוא לא האיש שהיה פעם. הוא כבר לא דייוויד בואי יותר. היום הוא נותן לאנשים מה שהוא חושב שישמח אותם, וגורם להם לפהק. בגלל זה הוא לא רלוונטי. גם כשהוא היה רלוונטי זה היה במקרה". טוב, מוריסי לא היה "רלוונטי במקרה", אבל הוא בהחלט כבר לא מוריסי.

מישהו קר וזר לכל מה שמוריסי ייצג פעם השתלט עליו. אני כבר לא מדבר על הדיעות המוזרות שהוא משמיע, על גאוות היחידה הבריטית הטבולה בשנאת זרים, שהוא מנופף בה ממקום מושבו בלב האמריקנה, על השירים שאיכשהו לא משמידים את הפלסטיק שהוטבעו בו מבושה. זה הרבה יותר מזה. ההומניסט הרגיש הפך לצ'יקי מיד שנייה.


מישהו קר וזר השתלט עליו. מוריסי והקהל

בגלל זה, עשרים שנה אחר כך, כלומר אחרי פירוק הסמיתס, לא תראו אותי בפארק. לא בגלל המחיר ולא בגלל העובדה שהוא גורר איתו קרקס נודד שכמו גובש על ידי דייויד לינץ': סוזי סו, שכבר מזמן הפכה לבובת שעווה נטולת רוח חיים, והשאריות של הניו יורק דולס, שהמילה פאתט קטנה עליהם. אני אשאר בבית ב-29 ביולי, פשוט בגלל שכואב לראות את האיש הזה ואת מה שנהיה ממנו.

 

בעיקר "פילרים"

לפני כמה ימים קיבלתי במייל סט ליסט שככל הנראה יהיה מה שיקבל מי שהסכים לשלם 350 שקל תמורת הלחות של הפארק ועבור יריקה בפרצוף מהאיש שהיה פעם מוריסי. עשרים שירים. שישה מהם מתקופת הסמיתס ועוד שלושה-ארבעה מהעידן הפורה של תקופת הסולו (יותר מעשור אחורה).

כל השאר, כמו שאומרים במחלקת הרצף של ערוץ 1, "פילרים". שירים שנכתבו בלי חמדה, ללא שמץ להט. שורות שאין בהן מאית מהחוכמה או מהחום האנושי שהיה בשיר הכי גרוע של הסמיתס.

אז כן, הוא לא הופיע פה אף פעם, ויש לו בישראל לא מעט מעריצים שמחכים להופעה כזאת עוד מימי הלהקה ההיא. אבל אל תהיו נאיביים. הסמיתס מתו, סר מוריסי אוף מנצ'סטר כבר הניח את חרבו מזמן. ההופעה הזו עשויה לחמוס את הזיכרונות מהשירים הגאוניים של פעם, כשתקבלו גרסת קריוקי נטולת עומק של "how soon is now".

מצטער, אני לא אהיה שם. כי זה לא מה שישביע את רעבוני. זה לא מה שיניח את דעתי. לא זה לא.

אמר את זה קודם: שאול אדר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אייל גרוס  On 13 ביולי 2008 at 2:49

    אבל להבדיל ממך שאול אדר כתב
    ובצדק שהצמרמורת שתעבור בקהל
    כשמוריסי ישיר
    HOW SOON IS NOW
    וכו'..
    וכן המליץ מאוד ללכת להופעה

    גם אני ראיתי את מוריסי מזמן
    1992
    וראיתי בשבוע שעבר
    בלונדון
    ואני מסכים שהרבה שירים בקריירת הסולו שלו לא הרטיטו
    אבל אני חושב שבשני האלבומים האחרונים היו הרבה דברים שווים
    אז למרות שזה כבר לא העלם מהאייטיז
    ולמרות שג'וני מאר לא שם
    ולמרות שיש כמה שירים שהייתי מחליף באחרים
    עדיין הופעה עם
    HOW SOON IS NOW
    שהיה רחוק מגרסת קריוקי
    (ואני יודע כמי שעשה את השיר הזה בקריוקי:))
    WHAT SHE SAID
    ASK
    DEATH OF A DISCO DANCER
    וגם
    LIFE IS A PIGSTY
    ועוד כמה משירי הסולו הטובים
    לצד כמה שירים שהייתי מחליף
    בהחלט שווה…
    וגם – מוריסי הוא
    BIGMOUTH STRIKES AGAIN
    בהחלט
    אבל ההאשמות בגזענות נראות לי דרך של NME
    למכור כותרות, קראתי את הראיון ההוא מילה במילה וזה לא היה בעיני גזענות.
    וגם – סוזי היתה נפלאה בלונדון, והאלבום החדש שלה קיבל ביקורות מצויינות.

    ולקרוא על ההופעה בלונדון וכו' כפי שחוויתי אותה
    http://www.notes.co.il/gross/45734.asp

  • יעל  On 13 ביולי 2008 at 10:13

    " ההומניסט הרגיש הפך לצ'יקי מיד שנייה."
    ואני שואלת,
    מה הקשר של צ'יקי לכל העניין?

  • גלעד  On 13 ביולי 2008 at 12:23

    זה קרה לי עם , להבדיל, רוג'ר ווטרס
    אמרתי לעצמי , מה לי ולגווית הפלייבק הזו
    מתי בפעם האחרונה האיש הזה הקליט שיר ראוי וכו
    אבל כשהתחיל השידור החי ברדיו
    חבטתי בראשי – אדיוט – השירים עליהם גדלת -מנוגנים עכשיו במרחק נסיעה קצרה מביתך על ידי יוצרם . וכל הדור שלך שגדל עליהם נמצא שם עכשיו בחוויה קבוצתית מרגשת.
    הבחורות שהכרת שאהבו אותו…

    איזו טעות
    וכמה תצטער אם תשמע את
    מותו של רקדן הדיסקו
    ותדע שהיית יכול להיות שם מולו
    ללחוש את המילים
    ולעזעאל העקרונות

  • עומר  On 13 ביולי 2008 at 12:46

    בדגל אנגליה מול אלפי סקא-הדס

    בפינסברי פארק אי שם בשנות התשעים

    לפני הופעה של מאדנס – לא ניסה רק

    "למכור כותרות"

    אם כי זה גם חלק מהעניין

    הוא ידע טוב מאוד מה המשמעות של זה. סמוך עליו

  • ג'וליה  On 13 ביולי 2008 at 13:20

    אבל אחרת לגמרי- כששבוע לפני ההופעה ההמונים התבשרו שהם צריכים לבלות את כל היום שלפני כן בנסיעה לנווה שלום בואך עזה, תוך שהם כומשים שדות חומוס שהושטחו במיוחד לכתוד האגו הגדול-מידי של האיש הזה- הבנתי שהחלטתי נכון.

    ההתנהגות של ווטרס היתה אנטי המעריצים ובעד האגו שלו. עם כל הכבוד למעמדו הרם בתעשיית המוזיקה, ווטרס הוכיח בשני העשורים האחרונים שאחד הדברים שמעניינים אותו בעיקר זה ריב ומדון מול חבריו וניסיונות לנכס לעצמו זכויות על מוסיקה שעם כל הכבוד, לא כולה רשומה על שמו בלבד.

    אדם שלא יודע לעשות שלום עם אנשים שהיו חלק מחייו במשך כ"כ הרבה שנים והינם חלק בלתי נפרד מהתהילה שלו, לא יבוא לפה לחנך אותי כמעריצה ולסחוב אותי לפאתי עזה. זה זלזול במעריצים וזו התנשאות, בעיקר כשאנחנו מדברים על הופעה חד פעמית כי ברור לכולנו שהוא לא יטרח שוב וגם לכאן הוא הגיע חמוץ מהרגיל.

    ובקשר למוריסי- לא משנה כמה נוסטגליה יש עליו, כמה אגדות וסיפורים נרקמו סביבו- שום דבר לא שווה את עיסת הזיעה המתוכננת לסוף יולי בפארק הירקון.

    משום מה, דווקא במדינה המזרח-תיכונית והלחה שלנו מתעקשים לעשות מהקיץ הבלתי נסבל עונה מועדפת להופעות. למה לא מתכננים את ההופעות האלה לאפריל? אני מעדיפה להסתכן בגשם קטן שיעבור עלי מאשר לעמוד עם כל מזיעי העם ולקלל את האמ-אמא של מי שאישר למכור בקבוק מים 1/2 ליטר ב- 15 ש"ח.

    הופעות בפארק הירקון הן עונש, ולראות את מוריסי עושה לי טובה בגיל 49 ואולי-אבל-ממש-לא-בטוח שהוא יואיל לשיר כמה מלהיטי הסמית'ס… זה ממש לא שווה את זה. אם השאלה היא- 'האם את מעדיפה להמשיך להקשיב למוריסי והסמית'ס במערכת בסלון ובאוטו ולא לראות אותו פעם אחת בחיים מייחל עם כולם שהסיוט המזיע הזה יסתיים מעל בימת פארק הירקון' – התשובה היא:

    כן, לחלוטין כן.

  • ג'וליה  On 13 ביולי 2008 at 13:23

    כתוד = כבוד

    נוסטגליה = נוסטלגיה (כמובן)

  • קרן  On 13 ביולי 2008 at 16:19

    נווה שלום זה ממש אבל ממש לא ליד עזה, נראה שבנית הר של טיעונים רק כי התעצלת להסתכל במפה

  • שרון רז  On 13 ביולי 2008 at 16:33

    זה גורם לי להמשיך ולחשוב ולהסס, אין ספק, גם כך אני מתנדנד כל הזמן עם זה, תחושות מורכבות, חבל שזה לא יותר קל, כי גם עם המחיר הנוראי והחום והכל זה לא עוזר בכלל, אני חושב שהגישה שלך די קיצונית אך אין ספק שיש הרבה מהאמת כנראה במה שכתבת, ואם יש 10 שירים בינוניים ועשרה טובים אז זה כ-30 שקל לשיר טוב בהופעה, שלא בטוח שהוא מבוצע טוב יותר מהמקור, בכלל לא, מטריד, ועוד לא הכנסתי את הנקניקיה והשתיה…
    מזל שעם הברידרז ועם LOW אני שלם הרבה יותר

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 ביולי 2008 at 16:58

    למיטב ידיעתי הבחור טוען שהוא מחליט על כך ברגע האחרון וכמדומני ראיתי בעבר שמישהו פירסם דף ועליו שמות שירים בקודים – כך שהשאלה מי בלבנט חדר כבר למוחו ושלף משם את הפליליסט

  • ג'וליה  On 13 ביולי 2008 at 19:47

    אבל זה מה שגוגל סיפק. הר הטיעונים שלי, אגב, לא בנוי על נווה שלום אלא על ווטרס עצמו ועל הגישה שלו. תגידי, יש סיכוי שתצליחי לכתוב תגובה שלא נועדה רק להעליב ולייחס לי תכונות שאין לך מושג אם יש לי?

  • רון  On 14 ביולי 2008 at 1:02

    הפליליסט הדפוק הזה
    בפעם הראשונה והאחרונה שלו בארץ
    זה עלול להיגמר דפוק כמו דילן 87 ודייויד בואי 95

    כנראה שהרשימה ידועה וסגורה מראש כפי שהיה
    בהופעות האחרונות בלונדון. יש עוד שתי הופעות השבוע בספרד – נצטרך לבדוק האם השתנו השירים.
    אבל הןא חייב לשנות את הפלייליסט הזה

    כל כך חבל שהוא לא הופיע כאן בשנים הקודמות- הוא שר בהופעות את השירים היותר מרגשים

  • חן  On 14 ביולי 2008 at 1:46

    הופעות בפארק הירקון הן עונש, על אחת כמה וכמה כשהן בקיץ.

    מדובר במרחץ זיעה, סאונה טורקית בניחוח עמבה סחוג שום ופרומונים. סירחון המוני דביק, אור מזרח תיכוני חזק, יתושים על הדשא, וחם, חם, חם, כמו הגיהנום עצמו

    הייתי בועטת בכל הטיעונים שלך, אם ההופעה היתה – נניח – בתיאטרון ירושלים בדצמבר, או בשוני, בנימינה, במרס.

    אבל יולי?? בפארק הירקון? 100 אחוזי לחות ו-30 מעלות צלזיוס? ולשלם 300 שקל בשביל זה?

    שום אמן ושום להקה לא שווים את הסבל. שום דבר. כלום.

  • גל  On 14 ביולי 2008 at 3:29

    ומהדעות שלך
    פחות אחד יותר נחמד

  • שגיא נאור  On 14 ביולי 2008 at 11:59

    חצוף. 🙂

  • יושקה פפקו  On 14 ביולי 2008 at 12:57

    איזה אוסף של ווינקרים פאתטים
    כן לשים 300 לא לשים 300

    מה עדיף, להתבכיין על זה שלא באים אמנים?

    מוריסי הוא עדיין פרפורמר מצויין ולמי שגדל על מורשתו ממש לא עקרוני אם הוא גר עכשיו באל.איי והטקסטים שלו לא טעוני רעב ומחאה. מוזיקה היא לפני הכל סוג של אנטרטיינמנט, ואת זה אני בטוח שנקבל בפארק.

    אגב – למחזיקי נייד של אורנג' ו/או מסטרכרד יש הנחות, אני קניתי ב 270 ש"ח

  • בועז  On 14 ביולי 2008 at 13:15

    בשבילי הוא רלוונטי. אני מתרגש ממנו. כן.

    אני מאוד אוהב את מוריסי, מאוד אוהב הרבה מהשירים בקריירת הסולו שלו ("ווקסהול ואני" מ-1994 הוא בעיני אלבום נפלא), אבל ב-25 ביולי אני טס לשבועיים לסקוטלנד, כך שלא תהיה לי הזכות להזיע עם מוריסי בצוותא בפארק.

    כללית, אני חושב שזה רעיון רע להביא אמנים לכאן בשיא החום והלחות. מילא, ל"בריכת השולטן" בירושלים, אבל לפארק הירקון בתל אביב, בעיצומו של הקיץ הנורא הזה?

    אישית, אפילו אם ניק דרייק היה יוצא מקברו ומופיע שם, זו היתה בשבילי חוויה מפוקפקת מאוד. טרם התאוששתי ממרחץ הזיעה הקולקטיבי ב"זאפה", בהופעתו של ברט אנדרסון, שגמל אותי סופית מיציאה להופעות חיות בקיץ

    אבל זה רק אני. זה לא מחייב אף אחד. יותר משאני אוהב הופעות חיות, אני שונא להזיע.

  • איתמר  On 14 ביולי 2008 at 14:06

    לפעמים

  • עידן  On 14 ביולי 2008 at 18:17

    אפשר לבוא איתך? לסקוטלנד..ואני לא אהיה בפארק מסיבות דומות

  • מוז  On 16 ביולי 2008 at 18:22

    ולא באמת אכפת לי אם תגיע או לא
    מוז הוא אלוהים כשהיה עם הסמיתס והוא אלוהים בלי הסמיתס
    מאר ובוז מבחינתי הם אותו דבר
    הקישוט של מוריסי
    תמיד ידענו שמוז ציני
    אתה טיפש שרק עכשיו גילית את זה יכול להיות שגם לא באמת הקשבת למילים של השירים
    אז לא הבנת זה קורה זה לא שפת האם שלנו
    שלך בכל אופן
    זאת הולכת להיות ההופעה הכי טובה שהייתה בארץ
    ואני אהיה שם ..

  • אסף  On 16 ביולי 2008 at 22:11

    עמי,
    יכול להיות שאתה כועס על מוריסי בגלל שהוא הזדקן?
    בגלל שלא הצליח להישאר צעיר יפה וצודק?
    וחמור מזה, הוא לא מצליח להשאיר אותנו כאלה?

  • דידיטי  On 17 ביולי 2008 at 10:40

    אין ספק שאם יש סימן ברור לזה שמוריסי הזדקן זה כל הקשישים שמדברים פה על הזיעה…קצת זיעה, וואו, איזה פולניות…

    ולעניין עצמו, מוריסי גם עם לא מה שהיה פעם לא איבד את מוחו בתאונה או משו ועדיין כותב שירים מבריקים, ווי אר דה קווארי הוא עדיין מהאלבומים הטובים שיצאו באותה שנה, וגם מוריסי ביום חלש שווה הרבה יותר מרבים אחרים ביום טוב שלהם.

  • קסטה  On 18 ביולי 2008 at 23:49

    1. כרטיס אפשר לרכוש ב-270 שח
    2. המעבר לגני התעורכה הוא טוב מאוד – יותר קטן
    3. מציעה לבדוק מחירים של כרטיסי הופעות בסדר גודל שכזה בחו"ל. לא נמוכים בכלל
    4. מוריסי! רבק מה הפינוק על דיבורים של מחיר כרטיס, סאונד ולחות. לא אידיאלי אבל יותר טוב מלבכות שהוא לא בא
    5. מוריסי מעולם לא היה טיפוס נחמד. גם בשנים של הסמיתס, קרא את הראינות ותראה איזה טיפוס בלתי נסבל הוא. אז מה? אנחנו צריכים להתחתן איתו?
    6. בוא לראות הופעה של מישהו ששינה לך את החיים. הוא התבגר, זה מה שקרה לו וגם לך. כולנו לא אותו הדבר ממה שהיינו לפני 20 שנה. זה לא אומר שתהיה הופעה גרועה
    7. האכזבה שלך ממוריסי מזכירה לי איכשהו אכזבה של אנשים מדייויד בואי. עד היום הם רוצים שיעשה זיגי סטארדאסט…. זה לא פייר

  • עופר  On 19 ביולי 2008 at 8:25

    טוב, קצת נמאס לקרוא על אנשים שמתלוננים על כך שמוריסי של היום הוא לא מוריסי של הסמיתס.

    מוריסי של הסמיתס מת לפני 20 שנה, אין מה לעשות. מי שממשיך לחפש את המוריסי ההוא באלבומי הסולו שלו היום, שיבושם לו

    במקום ההתעסקות האובססיווית בהשוואות מיותרות, אפשר (לא חייבים כמובן) ליהנות מהחומרים של מוריסי – נכון, הטקסטים בדרך כלל הרבה פחות טובים, אבל הקול עדיין אלוהי, ורוב השירים מהודקים וטובים – אם כי לא מבריקים.

    קצת מצחיק שאתה מדבר על 91' כעל תקופה טובה בקריירת הסולו של מוריסי. אמנם ויוה הייט אלבום לא רע – אם כי כולל כמה קטעים תמוהים, אבל קיל אנקל הוא אלבום הזוי.
    ואגב, שני האלבומים האלה, טבולים בים של "גאוות יחידה בריטית הטבולה בשנאת זרים". אז למה בדיוק זה לא הפריע לך אז?

  • אופק  On 19 ביולי 2008 at 19:57

    קודם כל, למיטב ידיעתי מוריסי עדיין חי באיטליה ולא חזר לארה"ב.
    שני האלבומים האחרונים שלו, לדעתי, טובים מאוד ומייצגים את גוף העבודה שלו בכבוד, אני לא אתחיל לפרט לגבי השירים הטובים שאפשר למצוא בהם, אבל ואמר שבהופעה שראיתי באיסטנבול לפני שנתיים אפשר היה לשמוע עד כמה רוב השירים מאלבום האולפן האחרון שלו מוצלחים. ובהקשר לאותה ההופעה- רובה התבססה על שירים מאותם האלבומים, עם 4 שירים של הסמית,ס- וזו עדיין הייתה הופעה מצוינת ומהנה, ומוריסי השקיע מעצמו על הבמה והיה מאוד משעשע (הנה משהו מעניין: הנפנו מולו את דגל ישראל, והוא שאל את הקהל אם הם יודעים מי זה ליאור אשכנזי- סיפור אמיתי לחלוטין!)
    חבל שסוזי לא תהיה, הבנתי שההופעות שלה לךאחרונה טובות מאוד, ולגבי הניו יורק דולס- הרבה דעות חולקות על אלו שלך.
    ודבר אטחרון, לגבי זיעה- בחיאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  • מני  On 20 ביולי 2008 at 14:36

    אני כ"כ מבינה את הדיון פה.
    לפני הכל, לא מצאתי אף אחד שיבוא איתי להופעה, אפילו אנשים שמחבבים / אוהבים את הסמית' לא רצו להשקיע את הכסף, שלא נדבר על אנשים שבכלל לא ידעו מי אלו (ככה הם שאלו אותי "מי אלו?"), בכל מקרה, גם יקר בטירוף, בסוף אחרי מלאן התלבטויות אמרתי לעצמי, יאללה נלך לבד, נשלם תמחיר המוגזם ונחזיק אצבעות שזה היה שווה את זה.
    מי שמחפש אנשים ללכת איתם אני הכתובת:)

  • נדב  On 30 ביולי 2008 at 23:42

    שיר שאתה בטח לא מכיר, כי הוא מאלבומו הלפני אחרון, You are the Quarry.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: