ארבעה צעירים פורשים מהתיכון לאמנויות בירושלים ומתחילים לנגן יחד. לנגן זה אולי תיאור שמייפה מעט את הדברים. אוהד פישוף, תמיר אלברט, ישי אדר ואלון כהן לא ממש ניגנו. הם כיסחו. הגיטרות לא היו מכוונות והקלידים נשמעו כאילו שפכו שמן לתוך מכשיר ההקלטה. בגיל שבע עשרה הם הוציאו את הקלטת הזאת, שנשאה את שם ההרכב, 'נושאי המגבעת'.
הצליל היה חורקני ולא נעים במתכוון אבל הבשורה היתה זוהרת למרחוק. פישוף כתב טקסטים מפוזרים ודאדאיסטים במידת מה, אבל גם מאד נוקבים ומתריסים באמירות שלהם. המגבעת היו כל כך חדשים בשדות הבור של הרוק הישראלי באותה עת, שהמבקרים לא כל כך הבינו מה הם רוצים, אבל ידעו למי להשוות. נושאי המגבעת היו מקבץ אנרגטי של השפעות מצוינות מבלי להיות דומים ממש לאף אחד. הם היו פורקי עול כמו הסקס פיסטולס, לא ברורים כמו הפול, מסתוריים כמו הרזידנטס, פוליטיים כמו הקלאש וישראליים חסרי נימוס וגינונים, לפחות כמו אריק שרון.
כל התכונות הללו הניבו שירים מחוספסים ופרובוקטיביים שמשנים את המאזין כמעט מהרגע הראשון. פישוף וחבריו פתחו לאנשים את האוזניים והעיפו משם את הדונג שספג יותר מדי שקרים חברתיים מוסכמים. היתה בהם ציניות ומודעות יתר שהיתה תמימה ונאיבית. המגבעת היו חלוצים אמיתיים. כמו שהם שרו, "הראשונים לא ידעו שהם ראשונים".
נושאי המגבעת
נושאי המגבעת
אדר הפקות/ האוזן השלישית 1988
33veshlish
33 ושליש - האתר של עמי ברנד 