הרומן שלי עם ג'ון קייל

 

לא בתפקיד משני. הוולווט אנדרגאונד. קייל ראשון מימין

בסכמות של עיתונאים, יחצנים וכותבי פריוויואים, תמיד יסבירו שג'ון קייל היה ב"ולווט אנדרגראונד". שם הוא ניגן על ויולה חשמלית ובאס. מקובל לחשוב שבוולווט קייל שיחק תפקיד משני, לכאורה, כי הוא לא היה היוצר. בעיני, קייל הוא הוא האיש החשוב שיצא מהלהקה הענקית ההיא. אם מעריצי ביטלס נחלקים לאנשי פול ואנשי ג'ון, עבורי, כמעריץ של הוולוט, בין ריד לקייל, תמיד אלך עם קייל. בין אם זה למינימליזם אוונגרדי או שזו מוזיקה סימפונית אינסטרומנטלית.

  

תמיד אלך איתו. קייל כפי שצולם ע"י המחבר. דן ת"א 2006

 

כתולעת של עיתונים ותקליטים, הטעם המוזיקלי שלי התגבש מקריאה בכל חומר כתוב שהצלחתי למצוא. כשהאנגלית שלי הייתה בחיתוליה, וה-NME היה יותר מדי בשבילי, 'קליפ' של 'חדשות' – עם שרון מולדאבי, יובל לוי, גיורא פרבר ואחרים – היה מקור האינפורמציה העיקרי. אני זוכר ראיון שעשו שם עם יוסי אלפנט. הוא סיפר שם על התקופה שלו בניו יורק ("כל מדרכה שם מזכירה לי דילר אחר", הוא אמר שם וזה נחרט בי). בין חוויות ניו יורק שלו, הייתה פעם שבה הוא פגש את ג'ון קייל באיזה באר והם השתכרו יחד. אלפנט סיפר שקייל בכה לו על הכתף, שהוא כישלון ולמה לעזאזל הוא לא יכול לכתוב להיטים כמו סטיב מילר. הייתי ילד. עוד לא ידעתי כל כך מי זה קייל, למרות שאפשר היה להבין מההקשר שעבור אנשים "כמונו" קייל לעולם יהיו שווה הרבה יותר מסטיב מילר. זה היה הרגע הראשון שבו רציתי להקשיב לקייל ואולי אפילו לחבק אותו. בפנים, בתוך הלב, כבר ידעתי שקייל ואני עוד ניפגש.
 

 

זה לא קרה מיד. רשימת הקניות שלי בביקורים ב"בית התקליט" המיתולוגי בפינסקר התארכה עם כל גיליון של 'קליפ', ככה שקייל חיכה עוד קצת. פגשתי את "פריס 1919" במקרה במדף של מוזלים והחלטתי לקחת הביתה. אני מתבייש לומר היום, אבל לא התחברתי. משהו שם נשמע לי עמום. היום אני נוטה להאשים את איכות ההדפסה של התקליט, אבל אין לי הוכחות, כי לא הרבה זמן אחר כך, מכרתי אותו.

ובכל זאת ידעתי שהאיש הזה ישנה לי את החיים. הזמן עבר, ואז יצא האלבום ששתי הצ'ילבות, ריד וקייל, הקליטו לזכר הפטרון מימי הוולווט, אנדי וורהול. 'שירים לדרלה' היה השער דרכו נכנסתי לעולמו של קייל. שמתי לב איך השירים שקייל שר לופתים אותי במקום יותר עמוק. כשהוא שר את 'Forever Changed', אני חושב שהתחלתי להבין. היה משהו בקול שלו. מעין צורך דחוף לומר משהו. היה לי ברור שיש לו משהו שהוא חייב להגיד לי. ואני חייב להקשיב. 
 

שלוש שנים אחרי זה, כבר הייתי בצבא. אז יצא אלבום ההופעה "רסיסי עונה גשומה". קניתי את הקלטת וישבתי עם האוזניות בדרך לבסיס ליד טבריה, שלוש וחצי שעות נסיעה עם אם 16 מקוצר הנשען על רצפת האוטובוס ומכה בי עם כל פניה של הנהג. הקשבתי הלוך וחזור. ועוד פעם בדרך לסככת העבודה, ועוד פעם בטייפ הנייד על ארבע סוללות עם הכיתוב (צ). ובסוף היום, שוב.

הפסנתר העירום, הגיטרה האקוסטית שאיננה מתחנפת לרגע. הפראות והעדינות. "רסיסי עונה גשומה" הוא מסע מרהיב על פני עשרים ומשהו שנות קריירה. כולל שני קאברים מהסוג הבלתי נשכח, אחד לקלאסיקה של אלביס, 'הארטברייק הוטל' ואחד שאפילו מי שלא שמעו על קייל מעולם, אבל פותחים גלגלצ מדי פעם מכירים – 'הללויה' של ליאונרד כהן.
כמה חודשים אחר כך, עשה איתי הגורל עוד חסד, קייל בא להופיע בסינרמה עם הסט ליסט של האלבום. לא היה מאושר ממני. הרי לא מכבר הוטבלתי סופית לדת הקיילית, והנה כבר זכיתי לראות אותו על במה. שר את 'קלוז וואץ'" ומקדים ואומר, כמו בדיסק, "זה שיר אהבה, אז חבקו את מי שאתם אוהבים".

חבקו את מי שאתם אוהבים. 'רסיסי עונה גשומה'

בארון הדיסקים, מדף הקייל שלי הוא מהכבדים במדפים. נדמה לי שלא רק מספר האלבומים שהוא הוציא גרם לכך, אלא העובדה שגם היום, כשהוא בן 64, הוא רחוק מאוד מלהיות אחד שעתידו מאחוריו. רק לפני שנה הוא היה שוב בארץ והופיע עם להקה שרוב חבריה נולדו מן הסתם אחרי ש'קלוז ווטץ" כבר היה לקלאסיקה.

בניגוד לאמנים אחרים, התברר שאלבומי קייל הטובים ביותר הם אלה שהוקלטו בהופעה. אם מתוך עשרים ומשהו הדיסקים של קייל שיש לי הייתי נאלץ לבחור בשלושה. מן הסתם, היו אלה שלושת אלבומי הלייב: 'סאבוטז' / לייב" (1979), "גם לבוקרות יש את הבלוז" (1987) וכמובן, "רסיסי עונה גשומה" (1993). שלושתם מציגים את קייל בשלושה מצבי צבירה שונים לחלוטין. פאנקיסט, רוקר מהאולד סקול ומאסטרו אירופי עם זיק של טירוף בעיניים (בהתאמה)

סבוטאז' /לייב- הופעה במועדון CBGB, בית האמיצים של חלוצי הפאנק הניו יורקי. תשעה שירים קורעי לב ובועטים בבטן. קייל מוקף בנגנים שמבינים אותו מצוין. הוא הולך איתם רחוק, ויודע שהגיטרה היא הרובה שלו. "זה הבוקר שאחרי", הוא שר ב'רְאָיָה', "הלוואי ויכולתי לזכור מה עשיתי אתמול / אם הייתי ילד טוב, או אם הלכתי מכות". חלק מהיופי באלבום הוא שרוב השירים לא מופיעים בשום תקליט אולפן.

 
 

גם לבוקרות יש את הבלוז– בעטיפה שנראית כמו של בוטלג (ולא כך הוא) יש שמונה שירים. גם הם ברובם לא מופיעים בשום אלבום אחר. הקלטה של שתי הופעות שנערכו בערך באותו זמן של סבוטאז', אבל עם הרכב אחר לגמרי. בשיר הנושא הוא מקונן: "הם קוראים לזה אהבה, כן הם קוראים לזה אהבה / וזו רק אהבה / אבל זו רק אהבה". מילים כתובות לא יספיקו. צריך לשמוע.
 
 

 

 

רסיסי עונה גשומה– עשרים שירים כשרק קייל על הבמה. פעם בפסנתר ופעם על הגיטרה ויש לו שפע של אנרגיות. הוא נותן כבוד לכל מילה, אם היא שלו, ואם של דילן תומס. לוקח אותך ביד לכל פינה אפלה. אתה נפעם מהיופי, נבעת מהכאב ומדמם מהכרת תודה.

אם יהיה זה רצונך

 

הכהן הגדול של הרוק

המיקסטייפ של שגיא גרם לי לשוב ולהיזכר באחד הקאברים הטובים ביותר שנתקלתי בהם, ושהגורל אפילו הביא לכך שהייתה לי תרומה מסוימת לעצם קיומו. מה אני אגיד, אני רק חובב מוזיקה, מבקר, מאזין אבל לא מנגן. אני לא מוזיקאי מתוסכל. טוב לי ככה. אבל דווקא בגלל זה, אם הצלחתי לתרום איזה רעיון, אני מרגיש מאוד גאה על התרומה.

אחד הפיצ'רים הנפלאים שהסולסיק מספק, הוא האפשרות לדבר עם האנשים שיש להם טעם דומה לשלך. אתה מדפדף למישהו בקבצי השיתוף, מגלה מוזיקה מעולה, ומתחיל לדבר. התוכנה, למי שלא יודע, מלאה במוזיקאים. דויד פרץ  הוא חבר טוב ואיש נפלא. אבל בגלל המרחק של באר שבע מתל אביב והנוחות של הרשת, יוצא שהרבה משיחותינו מתנהלות דרכה. בזכות דויד הכרתי המון מוזיקה טובה.

אחת השיחות שלנו, בשלהי 2004, התחילה ככה –
דויד: "תגיד, איזה שיר של לאונרד כהן הכי מתאים לגבריאל לשיר?"
גבריאל הוא גבריאל בלחסן, גיטריסט אלג'יר וסולן בעל עומק משל עצמו. באותם ימים עבד דויד באינטנסיביות על פרויקט שאפתני שבו הוא הקליט אמנים ישראליים מבצעים בעברית משיריו של לאונרד כהן.

 

אני זוכר את השיחה ההיא, כי באופן כמעט תת מודע שלפתי את השיר שהיה הכי קרוב אלי באותו רגע, 'If it be your will'. זהו שיר שחותם את אחד האלבומים הפחות קלאסיים שלו, "פוזיציות שונות" (84'). הוא קרוב אלי, כי רק כמה חודשים קודם, הוא שימש סלואו בחתונה שלי. יותר מזה, הבחירה שלי בשיר יחסית לא מוכר, נועדה לחמוק ממה שקורה למי שהולך על השירים שתמיד שם. במקרה הזה: "הללויה" ו"סוזאן", למשל. דויד הציע שאני אנסה לתרגם את השיר, כי אין לו תרגום וכי בעוד יומיים גבריאל אמור לבוא לבחור שיר ולהקליט אותו לפרויקט.

 

בלחסן. הפיח רוח חיים. צילום: אבי נתן

אותו ערב הייתה הופעה של אלג'יר. לא היה לי זמן לשבת לעבוד על זה. אבל הרעיון מצא חן בעיני אדוה, אשתי. היא ביקשה את המילים ודף. השארתי בידיה את עטיפת התקליט ההוא, שעל גבו הודפסו את כל הטקסטים והלכתי לצרוח "דבר אלי לפני שיהיה מאוחר" ב'בארבי' העמוס אנשים ועשן.

 

אם יהא זה רצונֶךְ לא אדבר עוד לעולם וקולי יידום כמו שכבר נדם לא אדבר עוד לעולם אשמע רק לקולך עד אשר ידברו בשמי אם יהא זה רצונך אם יהא זה רצונךְ שקול יהיה אמת ממרומי גבעה שבורה אשיר לך כעת מזו הגבעה השבורה יהדהדו כל שבחייך אם יהא זה רצונךְ אשירם בפנייך אם יהא זה רצונךְ אם ישנה בחירה הניחי לנהרות להרגיש הניחי לגבעות לעלוץ הניחי לרחמייך להישפך על הלבבות הנשרפים בשאול אם יהא זה רצונךְ להיטיב עם כל ציירי אותנו קרובים כרכי אותנו בחוזקה כל ילדיך הם כאן איתנו במחלצות אורם במחלצות אורנו שלבשנו לכבודךְ תאירי את לילנו אם יהא זה רצונךְ   תרגום: אדוה ברנד

 

אדוה מצאה בשיר הזה את מה שגרם לו להתאים לריקוד של זוג, עשר דקות אחרי שבירת הכוס. שיר אהבה לאונרד כהני קלאסי. מאוד התלהבתי מהתוצאה וכבעל גאה מיהרתי לשלוח את הקובץ במייל לדויד. כמה ימים אחר כך, אחרי שדויד לימד את גבריאל את השיר ונתן לו את התרגום, דויד העביר אלי בסודי סודות את הביצוע שלו. הוא קצת שינה את הטקסט, וככה זה נראה:

 

אם יהא זה רצונךָ לא אדבר עוד לעולם וקולי יידום כמו שכבר נדם לא אדבר עוד לעולם אשמע רק לקולךָ  עד אשר תקרא בשמי אם יהא זה רצונךָ אם יהא זה רצונךָ  שקולי יהיה אמת  ממרומי גבעה אשיר לךָ כעת  מגבעה שבורה  קול שבחיך יהדהד אם יהא זה רצונךָ  שלפניך אדבר מגבעה שבורה  קול שבחיך יהדהד אם יהא זה רצונךָ  שלפניך אדבר ואם יהיה זה רצונךָ אם ישנה בחירה  נהרות ירקדו  גבעות יעלוזו  כשרחמיךָ ישפכו על לבבות נשרפים בשאול אם יהיה זה רצונךָ להיטיב עם כל  עשה אותנו קרובים  וכרוך בחוזקה כל ילדיך כאן עומדים מולך עומדים מולך  בסמרטוטי אור יום  שלבשנו לכבודךָ  את הלילה תאיר אם יהיה זה רצונךָ   תרגום: אדוה ברנד וגבריאל בלחסן

גבריאל, למרות שלא הכיר את השיר, ידע מה נכון לו לעשות בשיר כדי להפיח בו רוח חיים חדשה. קאבר טוב, כבר אמרנו, צריך להכיל איזה ערך מוסף. אבל לפעמים, קאבר טוב מלמד אותך משהו חדש על השיר ומשהו חדש על עצמך. גבריאל בחוכמתו הפך את הרומנטיקה השרמנטית של כהן לשיר אהבה לאלוהים, שיר דתי שאפילו לי, כאדם לא-דתי, עושה מין ויברציות באזור הטרנצדנטי במוח. כשאני מקשיב לגבריאל, אני משתכנע לגמרי שכהן כיוון את השיר באמת לאלוהים.

 

מעולם לא הרגשתי חלק מתהליך יצירתו של שיר כלשהו, אבל יותר מזה, מעולם לא זכיתי לחוות צמרמורת משיר שבמקור היה אסוציאציה אצלי בראש. הקרדיט על התרגום משותף, אבל אדוה וגבריאל לא נפגשו עד עצם היום הזה (זה משהו האינטרנט הזה, לא?)

 

שיר זר, העטיפה. החזון של דויד וגיאחה

כל כך חיכיתי שהשירים כבר יעלו לאתר ושאנשים יתחילו להאזין להם. רציתי לדעת מה דעתם על "אם יהיה זה רצונך". זה שכהן ענק, אנחנו יודעים. זה שגבריאל ענק, יש פחות אנשים שיודעים, אבל זו עובדה מוכחת. האם החיבור ביניהם מוצלח, זו כבר שאלה אחרת. בגיליון אוקטובר 2004 של המגזין העיוור עלה סוף סוף הפרויקט.  החזון של דויד וגיאחה קיבל מקום וכתובת להורדה.

 

If it be your will
That I speak no more
And my voice be still
As it was before
I will speak no more
I shall abide until
I am spoken for
If it be your will
If it be your will
That a voice be true
From this broken hill
I will sing to you
From this broken hill
All your praises they shall ring
If it be your will
To let me sing
From this broken hill
All your praises they shall ring
If it be your will
To let me sing

If it be your will
If there is a choice
Let the rivers fill
Let the hills rejoice
Let your mercy spill
On all these burning hearts in hell
If it be your will
To make us well

And draw us near
And bind us tight
All your children here
In their rags of light
In our rags of light
All dressed to kill
And end this night
If it be your will

If it be your will

 
איכשהו, כמעט שנתיים ומשהו אחרי, אני חושב שהקאבר הזה הצליח להגיע רחוק יותר ועמוק יותר. לא רק בין מעריצי אלג'יר, אלא בכלל. אם הביצועים המזוויעים של בונו מתוך הסרט "אני האיש שלך" נמצאים בכל חנות דיסקים, אולי הגיע הזמן להעלות את "שיר זר" על דיסק בכל זאת.

 

 

 

ואחרי כל זה, הנה לינק לשיר http://www.box.net/public/3r76q5iux5