כמו חגורת נפץ – על אסף ארליך

מתקפת המידע הבלתי פוסקת. העיר וכל הרעש והרשע שהיא מייצרת. הייאוש והאהבה. הכל אחד בשירים של אסף ארליך. ארליך יודע איך לחבר הכל ועוד לעשות את זה בצורה הכי פחות שגורה ובטוחה. "חדשות מהמגירה", האלבום השני של ארליך הוא פיסת ישראליות מהודקת כמו חגורת נפץ. רגע אחד זה אצלו, עליו. ושנייה אחר כך זה מפוזר בכל הסביבה, עליך, על מי שיושב לידך. פוגע ומשאיר אותך פצוע ודואב.

ארליך. ריאות אפופות עשן

כשכתבתי כאן על ארליך לפני זמן מה, השוויתי אותו קצת לשלמה ארצי הצעיר. אני מודה שיצא לי להקשיב ל"שפויים" החדש של ארצי (בקרוב רשמים בבלוג זה) בסמיכות ל"חדשות מהמגירה". ההשוואה לא עשתה טוב לארצי של היום, אבל אני עדיין מתעקש שיש בארליך משהו מהנאיביות שפעם הייתה בארצי. זו שהרשתה לו לחבר דימויים כאילו לא מתחברים, להיות פגיע, להיות פאתטי ולכתוב תמיד את השיר הבא מבלי לחשוב על "האם ככה כותבים שיר". זאת הסיבה שעד היום צוחקים עליו בגלל שורות כמו "חתולים מחשבים את קיצם לאחור" מבלי לראות את האומץ שבבחירת המילים האלה.

אצל ארליך, כמו אצל ארצי, הכל יכול לקרות בטקסט. מצד אחד, זה עושה אותו כותב שישבשו את מילותיו בלי בעיה. כוכב ב"אבטיח". אבל מצד שני, הוא לא מפסיק לפתוח עבור המאזין דלתות אל חוויות מילוליות לא שגרתיות. אסף ארליך כותב (לפעמים עם יוסי בלוך, ולפעמים לבד) טקסטים שלא פעם משאירים אותך בתחושה שאתה מבין לגמרי על מה הוא מדבר, למרות שלא היית רוצה להסתבך בלהסביר אותו. עמוק בפנים ברור לך שהוא יודע על מה הוא מדבר. הוא שר את השירים באופן מתריס, הפגנתי ועדיין מצליח לשדר כאב טבעי ופגיעות.

העיר והרעש. חוברת הדיסק (עיצוב: סטודיו דורון עדות)

חדות הניסוח וההגשה המכילה את הגיטרות הכי אנרגטיות שאפשר להשיג ברוק הישראלי כרגע, הופכות את רוב השירים להמנונים. ומה לעשות, רוקנ'רול טוב זה המנונים. אתה רוצה לצרוח את השורות של ארליך באמבטיה, בשירותים, באוטו בדרך לעבודה ולפעמים מול הפרצוף של בת הזוג או הבוס שלך. לא בטוח שזה הדבר החכם לעשות, אבל ללא ספק זה מסוג הדברים שמביאים איתם שחרור ומנקים את הריאות האפופות עשן של תסכול ושל עיר גדולה.

אין נפגעים ולא נגרם נזק. אסף ארליך בהופעה

יש לארליך יכולת לפרק ביטויים נפוצים ולהפוך אותם לנפיצים כאשר הוא שותל אותם בתוך הקשרים אחרים. "אין נפגעים ולא נגרם נזק" הוא שר ב"תן לי אהבה" ומדבר כמובן על זוגיות שלא מצליחה לספק את הצרכים. כשהוא שר על "פסטה ופיגוע בטלוויזיה הגדולה על הספה שבסלון" (ב"התאבדות אפלטונית") אי אפשר שלא להיזכר במסך המחולק עם תמונות מפיגוע בצד אחד ומשחק כדורגל בצד השני.

מבחינת ההפקה, אפשר לומר שחמי רודנר, שהפיק את "טוק שואו", האלבום הקודם, ידע איך לגוון את הגיטרות ואת הגישה של ארליך בקצת דגימות ובסאונדים מסקרנים, במיוחד ב"כניסות" (intro) לשירים. משהו כמו שהיה ב"בובות חלון הראווה". עידו אגמון, מפיק הדיסק הנוכחי, יודע להדק את הלהקה הכי צפוף שאפשר, אבל הוא מתקשה לארגן כמה המראות יצירתיות מהסוג הזה.

גשר מאולתר שיעביר לי את היום הכל חד הכל ברור הכל דופק רק יש ימים כאלה שאיך שלא תזוז אתה נשבר צוחק חזק ומתרסק ואז באמצע התנועה אתה מחליט להשתנות כי הרי כל דקה חשובה ובמקום להתפורר בגאווה אתה נרדם אתה סמרטוט של אמונה אף פעם לא אמרת שהמקום הזה שלי תמיד ברחוב ימיני נהיה שמאלי פחד בבטן קטן ולא אישי נוסעים עוד הלילה רגועים יותר אוהבים יותר גשר אתה חייב שיגמור כבר את היום הכל חד ומשתדל להתחזק רק יש ימים כאלה שאיך שלא תזוז אתה נשבר צוחק חזק ומתרסק ואז באמצע התנועה אתה מחליט להשתנות במין פרץ אטימות לא מרוסנת ובמקום להתפורר בגאווה אתה נרדם אתה סמרטוט של אמונה אף פעם לא אמרת שהמקום הזה שלי תמיד ברחוב ימיני נהיה שמאלי פחד בבטן קטן ולא אישי נוסעים עוד הלילה רגועים יותר אוהבים יותר "גשר מאולתר", הפייבוריט הנוכחי מתוך האלבום. מילים ולחן: אסף ארליך

ועוד דבר ששמעתי השבוע משניים שעברו לידי כש"חדשות מהמגירה" התנגן: יש לארליך איזו אינטונציה שמזכירה את אריק איינשטיין. אני יודע שזה נשמע מוזר ברגע הראשון, הרי תמיד משווים את ארליך לברי סחרוף, אבל הקול החרוך שלו באמת מתכתב עם איינשטיין ועם הנונשלנט המפורסם שלו. וארליך עושה את זה לא רע, אבל אחרת לגמרי.

זה אלבום ממכר. לא רק בגלל הטקסטים המשובחים, לא רק בגלל ההגשה המשכנעת והאלמנט ההמנוני. "חדשות מהמגירה" ממכר בגלל העוצמה שבו, כי הוא עשוי היטב וכי הוא מזכיר לנו שלא הכל נינט.

אסף ארליך, "חדשות מהמגירה", עננה/ הד ארצי