סינגלים חדשים – דנקר ובוטנר, אפרת גוש, איינשטיין ובוקאטי

 

הרבה סינגלים הצטברו על שולחני, מה שנקרא. אז לפני שאתפנה לכתוב על דויד פרץ, שלומי שבן ורוקפור, רציתי קצת לנקות את השולחן ממה שהיה לי להגיד על כמה מהתוצרים האחרונים שהגיעו אלי ב"בודדת".

 

שמים את הנמוך למעלה

בתוית שעל הסינגל של רן דנקר ועילי בוטנר, 'שווים', יש מעין דף מחברת ועליה סימן של כוס קפה. יכול להיות שהייתה כאן אמירה של המעצב מיקי תורג'מן לגבי השימוש הייעודי שיש לעשות בסינגל הזה.
דנקר הוא תוצר ברור של המקום שהוא בא ממנו, כלומר, טלנובלה (סליחה, "דרמה מוזיקלית יומית"), וחיי סלב שיותר מעניין איך הוא נראה ועם מי הוא צולם, מאשר מה הוא באמת עושה וכמה תוכן או איכות יש במה שהוא עושה.

מי שהייתה פעם בת הזוג של דנקר גוננה בראיון על השתתפותה בטלנובלות בנימוק שמדובר במאמץ יותר קשה ממשחק קלאסי. היא גם הוסיפה ואמרה ששחקן טוב נמדד דווקא ביכולת להתמודד עם טלנובלה. והנה לכם על קצה המזלג ההיפוך שביצעה התרבות שלנו בין נמוך וגבוה ובשם השוויון, אפרופו 'שווים', שמה את הנמוך למעלה.

דנקר שר יפה, כלומר הוא יודע ללחוץ על הקול שלו ולהפיק משהו שלא צריך להתבייש בו. מצד שני, אין שם אפילו מינימום של ייחוד. הטקסט לא מתאמץ בכלל ("אתה קטן אני גדול / אני רוצה אתה יכול") הלחן כל כך דליל שכדי לעשות איתו משהו, הביאו את רביעיית כלי המיתר של יועד ניר.

זה יהיה נדוש לכתוב שזה נשמע 'כוכב נולד' מבלי להתחרות ב'כוכב נולד', אלא שבעקבות השיפור שניכר בתוכנית הזאת, לא בא לי לזרוק את האשמה בתוצר החלול של דנקר את בוטנר, דווקא על התוכנית ההיא. בנות ה-12 נורא יאהבו את זה, בעיקר אם הן ממש שונאות את נינט. 
 
רן דנקר ועילי בוטנר, 'שווים', אן-אם-סי

 

 

 

חנות המפעל 

למרות ההילה שניסו לבנות לה, אפרת גוש היא בסך הכל זמרת בהזמנה, בדיוק כמו רוני סופרסטאר. הכותבים הקבועים שלה, ברק פלדמן (מילים) ויוני בלוך (לחן) הם, כידוע, מעובדי בית החרושת של טדי הפקות. טמירה צריכה איזה להיט קיטש לפתוח איתו תוכנית, והצמד אץ לבצע.

החיבור בין מוצרי הקונפקציה של בלוך-פלדמן לעולם הבידור לבין מה שהוא מלביש בו את אפרת גוש, הוא טבעי ביותר. במקום אחד אתה עובד בשביל ההמון הנבער, ובמקום אחר אתה יוצר משהו "איכותי" לקהל שמחפש משהו איכותי. אלא שלפעמים, בנבערותו, גם הקהל האיכותי מפספס את הבלוף.

'כמו שזה היה' הוא שיר שגונב מרוחו של השאנסון עד שהחיקוי הופך למצחיק. אם הגרסה של גוש ל'פעם בחיים' של עמיר לב הייתה רצח בדם קר, משהו שאסור לסלוח עליו, הרי שפה יכולים גדולי השאנסון להמשיך לישון. בבוקר הבדיחה הזו תיעלם.
 
אפרת גוש, 'כמו שזה היה', אן-אם-סי

 

 

 

מיני בשורה

אחרי כמה וכמה אלבומים כושלים ונטולי השראה, פתאום נדמה שאריק איינשטיין מצא את הדרך. אחרי ששירים של ברי סחרוף ואלבום שלם עם פיטר רוט לא סיפקו את הסחורה, איינשטיין מוציא בקרוב אלבום משותף עם היוצר היחסית אלמוני גיא בוקאטי. בוקאטי כתב מילים ולחנים ואף הפיק את האלבום החדש. ללא ספק הבחור זכה לאמון גדול מצד איינשטיין ומסתבר שבצדק. דווקא הבחירה בחדש ובאלמוני, על פני אימוץ השם החם התורן, עבדה לטובת איינשטיין.

קשה לומר ש'פה אצלנו', והסינגל הקודם 'איפה שלא תהיי' הן יצירות פורצות דרך. מצד שני, לעומת מה שקיבלנו מאיינשטיין בשנים האחרונות, זוהי בהחלט בשורה. 'פה אצלנו' הוא שיר מחאה עם פינות קצת ילדותיות מדי בניסוח, אבל כשהאיש ששר את השיר הוא מישהו מלא כוונה ויושרה כמו איינשטיין, הכל נשמע אחרת. שיר האהבה 'איפה שלא תהיי' אפילו נוגע יותר עמוק, בזכות העובדה שהוא חומק מקלישאות כמעט לכל אורך הדרך.

יש לי תיאוריה שאומרת שבדרך כלל מוציאים כסינגלים את השירים הפחות טובים, מתוך אמונה שדווקא אלה יעבדו יותר טוב ברדיו. אפשר לומר שאם השירים באלבום הקרוב של בוקאטי ואיינשטיין עונים על התיאוריה הזו, יכול להיות שאיינשטיין, תודה לאל, עוד לא אמר את המילה האחרונה.
 
אריק איינשטיין / גיא בוקאטי, 'פה אצלנו', 'איפה שלא תהיי', אן-אם-סי