בקרוב יקרה לך משהו ככה ככה

אין זה סוד וגם לא ידיעה מרעישה, שעיבודים של ספרות לקולנוע נידונים ברוב המקרים לכישלון מוחלט. הצורך לתרגם את ה-telling ל-doing ו-acting מעיק מאוד על כל מי שמנסה להפוך יצירה ספרותית לתסריט בר ביצוע. הסופר מגיש לך רצף של מילים שמתאר מחשבות והלכי רוח, ולא רק מעשים ופעולות, ואילו הבמאי והתסריטאי צריכים לשפוך הכל לתוך מדיה שדורשת "אקשן! אקשן! אקשן!" התוצאה בעייתית במקרה הטוב ואסון נורא בשאר המקרים.

'ביום שבו ירו בראש הממשלה'. הספר. מונומנטלי

'בקרוב, יקרה לך משהו טוב' הוא סיפור קצר של עוזי וייל שהופיע בספרו המונומנטלי 'ביום שבו ירו בראש הממשלה' (הוצאת עם עובד / ידיעות אחרונות / ספרי חמד, 1991). הסיפור מתאר את אילן, נער ממושב בדרום המגלה כי אחותו, דליה, שעזבה את הבית כשהיה קטן, בעצם נודתה והוחרמה. הוא מוצא מכתבים שדליה כתבה ובאקט של מרד נעורים, אילן יוצא למצוא אותה. המפגש המחודש מעורר כאבים ישנים ומסיר את המסכה מעל שקרים משפחתיים. אילן מאבד אמון בהוריו, ואולי במבוגרים בכלל. הוא חובר לאברהם, זקן עיקש שהופך לחברו היחיד. יחד הם מדברים על אהבה, על פוליטיקה, ועל יבול הגראס שאברהם מגדל. כאשר באים לפנות את אברהם מהבית שאליו פלש, הוא מנהל מלחמת חורמה, שהרי "קומוניסט אמיתי אף פעם לא מוותר". אברהם ואילן מתבצרים במקום ומשגעים את כוחות הביטחון. זה נגמר במיני מלחמה בשטח בנוי ובכמעט מוות של האחות.

תבנית נוף

 

'בקרוב, יקרה לך משהו טוב', כמו גם הסיפורים האחרים בספר של וייל, הם חלק מהנוף הספרותי שעיצב אותי. אני חושב שקראתי את הספר הזה מספר דו ספרתי של פעמים, ואפילו קניתי אותו כמתנה לכמה אנשים שלדעתי היו זקוקים לו. המסע של אילן אל הבגרות, כמו המאבק של אברהם, או דני, שמאבד את אהבת חייו למלאך המוות, דיברו אל מקום מאוד פצוע אצלי וניקזו מעט מהמוגלה.

'בקרוב יקרה לך משהו טוב', הכרזה. איפה הקהל?

לפני שנה יצאה לאקרנים הגרסה הקולנועית של הסיפור בבימוי אייל שיראי ועם אסי דיין וטינקרבל בתפקידים הראשיים. למרות הסקרנות לראות מה עשה שיראי לסיפור שכל כך יקר ללבי, לא הלכתי לראות את הסרט. לקח גם זמן מרגע שנתקלתי בו בספריית הווידיאו ועד שהחלטתי להתמודד עם התוצאה, תהיה אשר תהיה.

תנו לספרות אשר לספרות

מסתבר שעדיין קשה מאוד לעשות את הטרנספורמציה. למרות שוייל עצמו כתב את התסריט, למרות שכל צוות השחקנים עושה עבודה מעולה, התחושה למראה הסרט היא של החמצה גדולה. בעיקר כי הסרט לא עשוי רע או ביד מגושמת, כמו שקורה לא פעם בקולנוע הישראלי. ההחמצה היא כי פתאום נדמה שאי אפשר יותר מזה. שהם נורא ניסו, אבל אין איך לנצח. פתאום נראה לי שגם אם וייל עצמו היה מביים את הסרט, זה לא היה עוזר. צריך להשאיר לספרות את אשר לספרות.
 
זה לא רק שקטעים מסוימים היו יותר משכנעים בדמיון שלי, או שהשינויים שנעשו בעלילה כדי להתאים אותה לסרט מפריעים, כמו שלא ברור אל מי פונה הסרט. מי הקהל של שיראי? האם מדובר באנשים כמוני, שמכירים את הסיפור ויכולים להשלים כל מיני קטעים לא מוסברים בעלילה? אולי מדובר באנשים שלא שמעו מעולם על וייל, ומצפים לסיפור התבגרות סטייל 'צעד קטן'.

הספר, עטיפת המהדורה החדשה. קריאה רב פעמית

התסריט שומר על רצף עלילתי סביר, אבל הוא קצת כמו ניסיון להרכיב אדם לפי דמות השלד המוצג לראווה ליד הלוח בכל כיתת ביולוגיה. נניח שהצלחת לחבר את כל העצמות למקומם הנכון, אבל איך יעלו העצמות האלה בשר? שיראי הביא תותח כבד, אסי דיין. דיין (המגלם את אברהם), למרות זלזולו במקצוע המשחק ובשחקנים בכלל, נותן כאן הופעה מרשימה ומלאת השראה. טינקרבל (דליה) מוכיחה יכולת משחק בוגרת שקוברת סופית את תדמית הבחורה ההזויה שהיא טיפחה לעצמה פעם. גם אדם הירש בן ה-15, שמשחק את אילן עובר בצורה אמינה רוב הזמן. ובכל זאת, אתה לא מבין למה אילן ברח מהבית, אתה לא מבין מה טיב המשיכה האסורה בינו לבין אחותו המוחרמת. קשה גם להבין מה הוא מוצא בקשר עם אברהם.

 

 

ספק גדול

אפילו שם הסיפור, שהוא גם שם הסרט, נשאר תעלומה עבור מי שלא קרא את הטקסט הכתוב. המשפט "בקרוב יקרה לך משהו טוב" לא נאמר בסרט אפילו פעם אחת, וזה בטח לא עניין של תקציב, כמו שהוא עניין של רשלנות. אם המילים של וייל, כאשר הן מודפסות בתוך ספר, מסוגלות להזיז לוחות טקטוניים בנשמתך, הרי שכאשר הן נאמרות, משוחקות ומצולמות, הן פשוט אובדות בחלל. מה ראינו כאן בכלל? אם מדובר ב"סרט התבגרות", הרי הוא נותר גידם מפני שגם בסופו לא נדע מה למד אילן מהאירועים בו ואיך הוא הפך באמצעותו ל"גבר". לא נעשה כל מאמץ לתאר את החוויה שאחרי. בספר, זה נגמר בפיוס משפחתי ואפילו אברהם עוד מספיק להעביר משהו ממורשתו לאילן. בסרט, נדמה שהחיים פשוט זימנו לאילן חופש גדול עם קצת הרפתקאות. לא משהו שילד היה מסרב לו.

טינקרבל והירש. מה טיב המשיכה

כשסוקרים את השינויים שנעשו בעלילה, יש צעדים שהם מחויבי מציאות, בכל זאת פה זה לא הוליווד. אי אפשר להעלות באש את כל הסט, כי ככה זה בסיפור. יש אירועים עלילתיים שונים שמאוחדים לסצנה אחת. ויש, משום מה אפילו שינוי שם. בסיפור שם המשפחה של אילן ודליה הוא אטדג'י. בסרט הם הופכים לפתע ל"רובין". לא ברור אם יש פה קריצה לרובין הוד, או שיש משהו בתיאוריות של שמואלוף ובן הראש.
 
אם אני בוחן את החוויה שזכורה לי מהסיפור הכתוב, אני קצת תמה על הצופה האקראי. מה הוא יכול לקחת איתו מהסרט הזה כחומר למחשבה? מה הוא אמור להרגיש? האם יש איזשהו סיכוי שהסרט יעניק לו חוויה הקרובה ולו במשהו לזו שקיבלתי מוייל אי שם בתחילת שנות התשעים? ספק גדול.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  On 23 באוקטובר 2007 at 13:49

    🙂

  • עמי  On 23 באוקטובר 2007 at 19:15

    כן, בטח שראיתי את 'צעד קטן' וכמובן שאני זוכר משם גם אותך.
    אני מקווה שברור שהאיזכור של 'צעד' לא היה לגנותו. בסך הכל 'צעד קטן' היה סרט התבגרות קלאסי ועשוי היטב. היתרון שלו, ביחס לנושא הדיון הוא, ש'צעד' נבחן לעצמו, מבלי להשוות ליצירה ספרותית כלשהי.

  • שמיים ודם  On 23 באוקטובר 2007 at 19:39

    לא כהשוואה לספר, אלא כתוסף.
    לאחר שקראתי את מה שכתבת-וזה אחד הספרים שנכנסו אלי עמוק,במיוחד הסיפור עליו חובר הסרט-חשבתי שדווקא כן ארצה לראות את הסרט. לראות את אותו הסיפור דרך עיניים אחרות, ואולי הוא יחדש לי משהו.כמובן, שהפירוש שלי לסיפור ומה שקראתי והרגשתי לא ישתנו ויעמדו בבסיס, אלא יתווסף להם משהו.
    יום מצויין:)

  • חגית (נו, מהעיתון)  On 24 באוקטובר 2007 at 0:14

    אותו מחדש
    ומה דעתך על הסרט
    ?כלבים רצים חופשי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: